קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, יש סיפור יפה ומאוד מוכר על הרשל'ה, אותה דמות ססגונית מהעיירה היהודית של פעם. הרשל'ה כידוע היה עני מרוד, רעב ללחם. הוא נכנס יום אחד למסעדה בעיירה, מתיישב על השולחן ואומר לעצמו בקול שהולך ומתגבר: אני רעב, ואם לא תיתנו לי לאכול, אעשה מה שעשה אבא שלי. ואני לא רוצה עכשיו להאריך, כי יש לי עוד הרבה מה לומר – הוא חוזר על זה שוב ושוב, ובעל המסעדה נבהל ובאיזשהו שלב הוא נשבר. שואל אותו: מה עשה אבא שלך? אם לא תיתן לי לאכול, אני אעשה מה שעשה אבא שלי. בסוף הוא נכנס ללחץ, נותן לו לאכול. הרשל'ה שבע, רגוע, ואז שואל אותו בעל האכסניה: נו, מה עשה אבא שלך? ענה לו הרשל'ה עם בבת צחוק על פניו: כשלאבא שלי לא היה מה לאכול, הוא הלך לישון רעב.
הסיבה המרכזית שבגינה אני הייתי רוצה שהחוק הזה לא יעבור היום זה כדי ששופטי בית המשפט העליון היהירים ייפגשו אולי לראשונה עם המושג שנקרא "מגבלות הכוח". הרי מה הם יעשו? החוק הזה לא יעבור, והארכה שהם נתנו לחוק הקיים תפקע, ומה הם יעשו? ילכו לישון רעבים, כמו אבא של הרשל'ה. אף אחד לא יכול לגייס מחר את כל החברים בכוח; אף אחד לא רוצה, אף אחד לא יכול. יכול להיות שבית המשפט העליון במדינת ישראל, בקצת ענווה אל מול מגבלות הכוח ובעיקר מול מורכבות החיים, יבין שיש תהליכים שלוקחים זמן.
היה תהליך מצוין כזה. אני לא חושב שאני צריך להאריך על חשיבות השירות הצבאי. זו מצווה גדולה מאוד, עזרת ישראל מיד צר, ויוצאים אליה חתן מחופתו, כלה מחדרה, בצד המצווה הגדולה מאוד של לימוד התורה, וישיבותינו שלנו והציבור הדתי-לאומי משתדלים לשלב בין שתי המצוות הללו – אגב, גם כאן לא במסלול אחד ואיש-איש כפי נטיותיו, יכולותיו לתרום. לימוד התורה תורם למדינת ישראל, לביטחונה ושגשוגה, וכך גם מצוות השירות הצבאי חשובה. אבל אלה תהליכים שלוקחים זמן. הייתה ועדה בראשותו של השופט טל והיא גיבשה מתווה, וכל הנתונים הראו שיש תהליך של השתלבות ושל שירות צבאי במספרים הולכים וגדלים. מישהו אצה לו הדרך, ועוד פעם כמובן בשוויון צבוע ומלאכותי. מה, מישהו פה מעז – 53 מיליארד שקלים נתתם פה לעבאס, לתנועה האסלאמית. מישהו מכם דורש מהם לשרת בצבא או בשירות? טלו קורה מבין עיניכם. לפחות אל תדברו על שוויון ואל תעשו צחוק מעצמכם ומהציבור שאותו אתם מתיימרים לייצג.
אבל תהליכים לוקחים זמן של השתלבות, גם בשוק התעסוקה וגם בנשיאה בנטל. אמרתי כאן אין-ספור פעמים: הציבור החרדי הרי נושא בנטל. יש לו כל כך הרבה אחריות לחברה הישראלית, כל כך הרבה מפעלים של חסד, של רווחה, של עזרה הדדית, של אכפתיות. איפה אנחנו לא רואים אותו – בכל מקום שבו אפשר לתרום. אמרתי, שוב: לימוד התורה כשלעצמו הוא תרומה עצומה. הציבוריות החרדית בקיומה, בהווייתה, באורחות חייה, תורמת תרומה אדירה למדינת ישראל, לנכסיה הרוחניים, התרבותיים, הכל-כך חשובים – אלה שורשיו של העם היהודי, והיא תורמת גם מסביב בהמון דברים, כמו שכל אחד צריך לתרום איפה שהוא טוב ואיפה שהוא יכול, וכן, גם בשירות הצבאי, אבל אתם יודעים שאלה תהליכים שייקחו זמן.
אני מסיים. צריך לעשות אותם בהידברות ובהסכמה, ואני מתפלל שהחוק הזה לא יעבור, ושהחוק הזה יפקע, וששופטי בג"ץ ילכו לישון רעבים כמו אבא של הרשל'ה. תודה רבה.
509 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.