קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
זה חמי, חמי, אבל טוב, לא נורא.
כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, כנסת נכבדה, אז אתמול קיבלתי שיחה, שיחת טלפון, מאימא שהבת שלה מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית סגורה של ילדים ונוער בבית החולים הדסה. מחלקה סגורה, אמרתי. מה היא כותבת לי? היא כותבת לי שמדובר במחלקה שסופרים בה את הסכינים בסוף כל ארוחה כדי שהילדים לא יגנבו את הסכינים לחדר שלהם לשם פגיעה עצמית. האימא הייתה בכאוס. נאמר לה שעליה לקחת את הילדה שלה למוחרת בבוקר, כי בית החולים עומד לסגור את המחלקה הפסיכיאטרית כדי לפתוח במקומה מחלקת יולדות קורונה, ככה פתאום, מהיום למחר. מספרת לי האימא שיום קודם היא ביקשה להוציא את הילדה שלה מהמחלקה הסגורה לקפה בתוך שטח בית החולים, אבל היא לא נענתה, נאסר עליה, כי הרופא אמר שהוא מפחד על הילדה, כי היא מסוכנת והיא עלולה לפגוע בעצמה, והינה היום – משחררים. אני חייבת לומר שכל הלילה הייתי בקשר עם ד"ר טל ברגמן, ראשת האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, ועל כך תודה לה, שהיא באמת לא עצמה עין וטיפלה ודאגה, ובאמת בזכותה האיום, איום סגירת המחלקה, הוסר, או לפחות נידחה.
אבל עדיין חשוב לי לדבר על כך, מכמה סיבות. האחת – אנחנו מדינה בהפרעה. הקורונה לא פוגעת רק בגוף, היא פוגעת, אולי בעיקר, בנפש – בנפש של כולנו, של הילדים, של המבוגרים, של כל אחת ואחד מאיתנו. לכן חשוב לשים דגש על בריאות הנפש של כולנו. הסיבה השנייה שאני רוצה לדבר על כך – בשבוע שעבר בוועדת חינוך דנו בהשפעת הקורונה על מצבם הנפשי של ילדי ישראל, וכך גם היום – גם היום בוועדת הבריאות דנו על בריאות הנפש בקרב ילדים ונוער. בתחילת הדיון היום עלה פרופ' וייס, מנהל הדסה, והתייחס לסגירת המחלקה. הוא הדגיש שוב ושוב שלא הייתה להם כל הכוונה לשחרר את הילדים ככה סתם. הוא אמר: אלה שיכולים לקבל מענה בקהילה – כך הוא אמר – יועברו לקהילה. ואני שמעתי את זה והאוזן שלי החווירה, האוזן שלי צלצלה לי. אם הם יכולים לקבל מענה בקהילה, למה למען השם הם בבית חולים? אני אגיד לכם: כי א. אין מענים בקהילה; ב. כי הם צריכים את בית החולים, לכן, למה אתה מספר לנו סיפורים?
הרצון לסגור את המחלקה הוא כי המחלקה הזאת הפסדית. מה לעשות, במדינת ישראל מחלקת יולדות עולה הרבה כסף, ובתי החולים מקבלים המון כסף על כל יום אשפוז של יולדת. לעומת זאת, אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי לא מכסה את העלות האמיתית שלו. זה המצב. כך נראית בריאות הנפש במדינת ישראל.
אני חייבת לומר לכם שלפני כשבועיים חתם שר הבריאות על צו פיקוח מחירים של כל מיני שירותים שבתי החולים נותנים וקופות החולים אמורות לשלם עליהם. אז בכל השירותים כולם המחיר עלה ב-1.77%. תנחשו במה הוא ירד? ניחשתם נכון – בפסיכיאטריה ובגריאטריה. שם זה ירד.
מיטת אשפוז – אני מסכמת – ב-0.04%, בדיוק כמו שקרה בשנה שעברה. אז למה? למה שבתי החולים ייאבקו על מחלקות פסיכיאטריות? למה שמישהו יאמץ את עצמו ויבנה מחלקות פסיכיאטריות כשככה הדבר נראה?
אז כן, אני אמשיך להיאבק למען הילדים, למען הנוער, למען המבוגרים בבריאות הנפש, שבעצם, למעשה, זה עבור כולנו. תודה.
482 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.