ציון יום ירושלים ויום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אני פשוט רואה שהגיעו לכאן וטרנים לקראת הדיון על יום הניצחון, אז קודם כול אני רוצה לברך אתכם. בעיניי, זה היום הכי חשוב בשנה, ובזכותכם אנחנו כאן.

ועכשיו לעניין ירושלים. ירושלים בוערת. העיר הזאת, שהיא פנינה, היא סוג של מוזיאון חי, שהיא אתר מורשת עולמי מכל כך הרבה בחינות, שצריכה להיות אבן שואבת לבני כל הדתות, מפגש תרבותי מדהים, והיא גם עיר יפה, במיוחד החלקים העתיקים – העיר בוערת, ו-54 שנים אחרי מלחמת ששת הימים היא משוסעת ומפולגת. אתה ממש יכול לראות איפה עבר הגבול; אתה יכול להסתובב במה שנקרא קו התפר ולראות איפה החלק המערבי נגמר ואיפה מתחיל החלק המזרחי, פשוט בגלל ההזנחה, הלכלוך, התשתיות הירודות – כאילו אתה מגיע לארץ אחרת. יש מיליון תושבים בירושלים. זאת העיר הכי גדולה במדינה, עיר ענקית. כ-40% מהם במזרח ירושלים, ערבים, תושבים אך לא אזרחים. וכל הדבר הזה מתקיים בתוך גבולות מוניציפליים בלתי אפשריים. זה דבר שקרה לאחר מלחמת ששת הימים במטרה להגדיל כמה שאפשר את השטח הזה של ירושלים, ואחר כך הוא סופח, והעניין הזה עד עצם היום הזה מביא לבעיות קשות ביותר מבחינת מרקם החיים בעיר הזאת.

ואפילו אני הולך כאן לשיטתם של אלה שדוגלים באיחוד העיר, שתומכים בסיפוח, בהחלת הריבונות הישראלית – אתם יודעים שהתפיסה המדינית שלנו היא שונה, אבל אפילו אם אני הולך עם אלה שאומרים: איחוד ירושלים ואחדות ירושלים – איזו אחדות ואיזה איחוד? 54 שנה, והפער בין שני החלקים של העיר הוא עצום. בכלל, ירושלים, בכל המכלול שלה, היא עיר ענייה. כמה שמשקיעים בה, כמה שהממשלה שופכת ושופכת, ירושלים היא עיר עם 40% עניים – זו רמת העוני בקרב משפחות בירושלים – לעומת 20% בארץ כולה. ירושלים עיר ענייה. אפילו עכשיו, בתקופת הקורונה, ירושלים נפגעה עוד יותר מערים אחרות. שיעור הירושלמים – ואת זה אנשים לא יודעים – בקרב כלל מקבלי דמי האבטלה בישראל הכפיל את עצמו, זאת אומרת, יש עכשיו הרבה יותר מובטלים ועניים חדשים בירושלים בשנים האלה.

אם מסתכלים למשל על נושא כמו חינוך – גם במזרח ירושלים חלים החוקים שלנו, החוקים הישראליים, אז איך זה שבמזרח ירושלים חסרות 2,000 כיתות? 2,000 כיתות. יש איזה נתון שראיתי: 23,000 ילדים במזרח ירושלים עד גיל 18 לא רשומים ומעולם לא נרשמו בשום מסגרת חינוכית, למרות שגם שם יש חוק לימוד חובה. 23,000 ילדים – הייתם מעלים על דעתכם דבר כזה בתל אביב או בחיפה? כמובן שלא. מדוע זה קורה? כי כל הסיפור הזה של אחדות ירושלים נשמע יפה בסיסמאות ומדברים בו גבוהה-גבוהה, אבל בפועל ירושלים מחולקת ומפולגת, כי מתחמקים מפתרון הבעיה. ואי-אפשר להדחיק אותה ואי-אפשר להסתיר אותה, היא מתפרצת, והדרך לפתור אותה היא באמצעות כיבוד הזכויות של כל התושבים שגרים בירושלים.

כן, במסגרת ההשקפה המדינית שלנו אנחנו חושבים – אני חושב – שירושלים צריכה תמיד להישאר עיר אחת – חומות באמצע עיר וגדרות זה דבר נורא – אבל בירה של שתי מדינות; כן, גם בירה למדינה הפלסטינית. אבל אני אומר שוב, אדוני היושב-ראש, זה לא המצב היום. אולי רוב חברי הכנסת לא תומכים בדעה הזאת שלנו, אבל אפילו לשיטתכם, לשיטתם של אלה שדוגלים באיחוד ירושלים, אין עיר מאוחדת; יש פה שתי ערים מאוד שונות זו מזו. אתה רואה את זה בעין, הנתונים זועקים. הינה, אני אקרא משפט, ובזה אני אסיים, מתוך דוח ביקורת מיוחד של מבקר המדינה על מזרח ירושלים: בשנים שמאז 1967, עשרות שנים, "פיתחה העירייה את שירותי הרווחה במזרח העיר בקצב איטי" ביותר. תושבי מזרח ירושלים הערבים – יש עליהם חובות, יש עליהם זכויות, אבל "האוכלוסייה הזאת חיה בעוני קשה, וקיימים פערים עמוקים בכל תחומי החיים בינה ובין תושבי מערב העיר ושאר המדינה, ובכללם פערים ברמת השירותים החברתיים שהיא מקבלת".

כך שאני אומר לסיכום, אדוני היושב-ראש, שבמקום סיסמאות, בוודאי במקום אלימות, במקום הדם הזה שנשפך, העוני, ההזנחה – אפילו אלה שדוגלים באיחוד ירושלים: שפרו את המצב, התייחסו בכבוד לתושבים, כדי שכל תושבי העיר הזאת, יהודים וערבים, יזכו לביטחון ולחיים בכבוד, כמו שמגיע להם. תודה.