ציון יום ירושלים ויום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

חג יום ירושלים שמח. אדוני יושב-ראש הכנסת יריב לוין, ידידי ראש העיר ירושלים, שמכבד אותנו כאן בנוכחותו, מר משה לאון, עם ההנהלה הבכירה של משרדו, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, משורר התהילים אומר: "ירושלַ‍ִם הבנויה כעיר שחֻברה לה יחדיו", ועליה אומר המדרש: חוברה – זוהי עיר העושה כל ישראל חברים. השנה שעברה עלינו לא הייתה שנה רגילה, שנת הקורונה. היא הייתה איזו שנה של העמקה פנימה, והיה בזה צד טוב – שנה שנתנה לנו את הזמן להתחבר למשפחה, לשורשים, למה שמחבר את כולנו ביחד כעם.

ובלב כל זה נמצאת ירושלים, ובולטת מאוד השנה השמחה הגדולה של כל בני הארץ הזאת שבאלפים אלפים באים לירושלים, כאילו לקחו להם משהו שלא היה להם, ואכן, כפי שאמר יושב-ראש הכנסת, ירושלים, כל כך בולט כמה היא הלב הפועם של העם הזה. אלפי שנים העם היהודי חוזר שוב ושוב לירושלים אחרי שהורסים את ירושלים. זה קרה למעלה מעשר פעמים – אין לזה אח ורע בהיסטוריה בעולם.

בפעם הראשונה שמוזכרת ירושלים בבראשית, אברהם אבינו קורא לה "ה' יראה". מלכיצדק מלך שלם קורא לה "שלם", והמדרש אומר שהקדוש ברוך הוא חיבר ואמר: ירושלים. במובן מסוים מה שמתחבא במילה ירושלים זה: ייראה השלם. נכון, העם הזה חפץ כל כך דברים נפלאים, שפה בירושלים ההשתוקקות שלנו היא שכל הכיסופים שלנו יתגשמו וייראו. גם בהמנון שלנו אנחנו מזכירים "ארץ ציון וירושלים". חוק-היסוד שחוקק במשכן הזה – ירושלים היא תמיד בבסיס, במהות, במרכז.

"אבני ירושלים מלאות בהיסטוריה", אמר המשורר יהודה עמיחי – וכמה זה מדויק. כמה קל לשכוח את הכמיהה האין-סופית אל העיר הזאת של דורות רבים לפנינו. אנחנו הדור שזכה להגשים. על כן יום ירושלים הוא חשוב מאין כמוהו – לזכור, להזכיר ולהתרגש. כמה גדולה היא הזכות שנפלה בחלקנו לגור בירושלים ולקרוא לה בירתנו, לסגור מעגל של אלפיים שנה ולהחיות את חזון נביאי ישראל.

כולנו למדנו השנה שיעור מובן מאליו: ראינו שהשגרה שאליה התרגלנו היא שברירית ועשויה להיסדק בכל רגע בתקופת הקורונה; למדנו להעריך את הדברים הקטנים ולשאוף ולנשום את הרגע עד תומו; הרגשנו התרגשות גדולה לחזור לעשות דברים שפעם לא הערכנו את חשיבותם. הנכדים שלנו, חלק מהם – בשבת האחרונה הייתה הפעם הראשונה שהם ראו את סבא וסבתא אחרי שנה. לשמוח ביחד בשמחות, לנפוש, לטייל – פתאום הדברים האלה נראים לנו אוצר גדול. כך עלינו לזכור כל העת את ירושלים: להתרגש ממנה כל יום, כל פעם מחדש.

אני, אדוני היושב-ראש, הייתי ילד בכיתה ה' בירושלים, וחוויתי את החוויה של ירושלים חצויה וירושלים מחוברת. אי-אפשר לשכוח את זה. אני מאוד מבין את מי שנכנס וזה היה חלק משגרת חייו, אבל אנחנו מצווים לא לקחת את זה כמובן מאליו; עלינו לזכור גם כי הנוכחות שלנו כאן היא לא מובנת מאליה – ישנם גורמים שמעוניינים לנסות לפגוע בזכותנו הריבונית על העיר הזאת. אסור לנו לאפשר זאת. עלינו להמשיך ולעמוד איתן בשמירה על ירושלים המאוחדת, העיר שחוברה, המחוברת, ולהבהיר לכל מי שחושב כי יש לו את הרצון או היכולת לפגוע בנוכחות שלנו כאן בכל חלקי העיר – שידע שטעות מרה היא בידיו.

המציאות בשכונת שמעון הצדיק בימים האחרונים לא מתקבלת על הדעת. הייתי שם הבוקר, ביקרתי, ראיתי משפחות, ראיתי אנשים אוהבי שלום, שקטים ושמחים. איך אמר השר אקוניס? המקום הזה מכונה שייח' ג'ראח, אבל זה מקום יהודי, קבר שמעון הצדיק. כל כך הרבה אפשר להגיד על האישיות המופלאה הזאת. לא מתקבל על הדעת שיהיו כאלה פרעות שם ושלא נגיד בצורה הכי תקיפה שאפשר: זה לב הבית שלנו. זה נכון שם, וזה נכון בכל חלקי העיר. אנחנו נמשיך להילחם, נמשיך ונבהיר מעל לכל ספק שהזכות שלנו לביטחון בעיר הזאת לא תיפגע. לא יכול להיות שנלך דווקא כאן, בבירה שלנו, עם מידה מסוימת של חשש. אני מצטרף ביום המיוחד והנפלא הזה ומחזק את כוחות הביטחון, שיום-יום, לילה-לילה, שומרים; הפקדתי שומרים על העיר הזאת, והם באמת עושים את זה.

השנה, לאחר הצלחת החיסונים, אנחנו באים כמנצחים לחגיגות יום ירושלים, והעולם כולו נושא אלינו את עיניו. שחרור ירושלים – בעקבות השמחה הזאת בחרנו להאריך את יום ירושלים לשבוע ירושלים, שבוע של כמיהה וכיסופים, אהבת ירושלים והודיה לה'. אני מזמין את כולכם להצטרף ולקחת חלק בשמחה המיוחדת הזאת כאן בירושלים, הלב הפועם שלנו כעם.

בשנה האחרונה פעל משרדי לקדם ולחזק את העיר; שמנו דגש על מזרח העיר, על פיתוח תשתיות, תעשייה וחינוך. בימים אלה אנחנו מקדמים את תוכנית החומש יחד עם ידידי היקר ראש העיר מר משה ליאון, שעושה – תסתובבו בעיר הזאת, תראו איזו מהפכה מתחוללת בעיר: בכל מקום בונים, בכל מקום משפצים, ואיך אמר אתמול מישהו? אף אחד לא כועס, כי כולם יודעים את הכוונה הטובה כל כך של כל המהלך המיוחד בירושלים: עוד שנתיים-שלוש, והעיר הזאת היא פאר ברמה בין-לאומית.

במסגרת השנה הקשה שחווינו כולנו במגפת הקורונה פעלנו לחזק ביחד את התיירות והמלונות. אני מזכיר מאוד את השרה אורית פרקש, ששותפה כל כך – היא גם ירושלמית, אוהבת את ירושלים; את והמנכ"ל ממש שותפים נפלאים.

מהלך החיסונים שהוביל ראש הממשלה אפשר לנו לחזור לחיים כפשוטו – לחזור ולנשום אוויר צלול, אוויר ירושלמי. העסקים חוזרים למסלולם, המבקרים עולים ובאים לעיר, הרחובות מתמלאים באנשים. מי חשב שכך יהיה? חשוב לי כאן מעל במת הכנסת לשוב ולהודות אישית לראש הממשלה מר נתניהו על הבאת החיסונים. זה לא נופל משום מבצע צבאי שאני מכיר, ובסופו של דבר זו הצלת חיים ברורה ופשוטה.

יום שחרור ירושלים הוא גם היום שבו חזרנו לאדמות אבותינו בגולן, ביהודה, בשומרון, בבנימין ובחבל עזה. עלינו ללמוד מטעויות העבר ולא להרפות את אחיזתנו מהמקומות האלה, שהם שלנו בזכות, בצו אלוקי, ובהחלט בחתימה מוסרית.

זה גם המקום לציין את זכרם של הנופלים והפצועים בגוף ובנפש של מלחמת ששת הימים, גיבורי ישראל שמסרו את נפשם ממש למען החיים שלנו פה. יפה עשתה ממשלת ישראל כשחיברה את יום ירושלים כיום זיכרון ממלכתי ליום שבו אחינו בני אתיופיה נהרגו. היום היה טקס ממלכתי שכל אחד במשכן הזה חייב להיות בו, לראות את הצער, את הכאב, את המסירות. עמד שם גדי ואמר קדיש כשהזכירו רשימה של 15 בני משפחה שלו שנפטרו בדרך במסעות האין-סופיים שהם עשו. אי-אפשר לסיים את הטקס הזה בלי דמעות בעיניים. ראיתי, פנינה, והייתי גאה בך – בשרה שעומדת ואומרת כאלה דברים נפלאים.

מכובדיי, כמי שנולד וגדל בירושלים, כבן לשכונת קריית יובל וכמי שגידל את ילדיו ברובע היהודי בירושלים, זו סגירת מעגל מבחינתי לעמוד כאן היום כשר הממונה על ירושלים והמורשת. ליבי שלם שכל מה שנעשה במשרד הזה נעשה רק למטרה אחת: להאדיר את שמה של בירתנו ועיר קודשנו, משוש תבל, קריית מלך רב.

אסיים במילותיו של הנביא זכריה: "כה אמר ה' צבאות, עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים, ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה". זכינו שהפסוק הזה, שנאמר לפני 2,500 שנה, כבר מתגשם, מתממש במלואו במרחבי העיר הזאת, במזרח ובמערב. יום ירושלים שמח לכנסת ישראל.