ציון יום ירושלים ויום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ראש העיר ירושלים ורעייתו, סגני ראש העיר, חברי מועצת העיר, ידידיי אלישע, ישראל – את מי אני לא רואה? את פלר – אנשי צוות ראש העיר, אנחנו הבוקר – למי שלא הספיק, אולי יש כמה חברי כנסת שלא הספיקו ויצאו מהתפילה ו"קדיש תתקבל" ולא הספיקו להגיד שיר של יום; יש כמה, בודדים, לא נחשוף את שמם – אמרנו על ירושלים: יפה נוף, משוש כל הארץ, הר ציון ירכתי צפון. יופייה של ירושלים – היא הרי מוזכרת בתהילים אין-ספור פעמים, מעל 100 פעמים, אבל על יופייה של ירושלים אמרנו היום: היא העיר שכולה מימי המלאכים, עברו, נועדו יחדיו, היא העיר הבין-לאומית, היא העיר שכולם מסתכלים עליה. כמי שהיה בעבר בעיריית ירושלים, הייתי אומר: אני נמצא בוועדה לתכנון ובנייה שמועצת הביטחון התכנסה עליה הכי הרבה פעמים, לדון על מרפסות שדנו בהן באותה ועדה.

העיר שכל העולם מסתכל עליה היא העיר שיש לה קדֻשה מצד מהותה. היא העיר היחידה שהיא לא קדוֹשה, היא לא נתחלקה לשבטים, כי יש לה קדֻשה. היא העיר שאלוקים התאווה לה, היא עיר אלוקים. היא עיר שדרך שם, בגלל הר הבית, מקום המקדש, שאנחנו מחכים בכיליון עיניים לבנייתו, בזכות אותה קדושה ואותו מקום השראת השכינה, ארץ ישראל היא הסובב לה, שהיא קדושה. כל העולם כולו יונק מאותו מקום, מאותה אבן שתייה, מאותו מקום שהשכינה שמיים וארץ מתחברים.

אז קודם כול צריך להודות – להודות על כל יום שאבותינו ואבות-אבותינו, סבותינו, חלמו, ואך ורק בחלום יכלו לחלום לבוא כל יום לכותל המערבי, להיכנס כל יום לרחובות ירושלים, להתלבט בדיני מעשר שני וכדומה. להיכנס למקום שיש בו קדושה מצד מהותו יכלו לחלום, ואנחנו צריכים להודות על הנס הגדול שהדור שלנו זכה.

אבל אנחנו גם צריכים לדעת שבנס הזה צריכים נורא להיזהר. הדבר הכי מסוכן הוא טומאת מקדש וקודשיו. להיכנס להר הבית, למקומות שאסור להיכנס שם, זו הסכנה הכי גדולה. ומכיוון שאנחנו לא יודעים, נאמנים עלינו דברי רבותינו. לא צריך גורם מדיני שיתריע על כך לאחר מעשה. צריכים לדעת – אלה שמסכנים אותנו הם אנשים שנכנסים למקומות שאסור להיכנס מצד קדושתה, לא מצד התגרות. התוצאה נראית כאילו זה התגרות. זאת לא הבעיה. אל תפגעו בעם ישראל בכניסה למקום שאסור לדרוך שם. אסור לטמא-מת להיכנס שם, אסור לטמאים להיכנס לשם. אסור להיכנס לשם. אנחנו לא יודעים את הגבולות. זו סכנה שאנחנו רואים: תמיד כשנוגעים שם פורצת אינתיפאדה. תפסיקו לחפש סיבות מדיניות. אנחנו צריכים לחפש בעצמנו וצריכים להיזהר בדבר הזה.

לאחר שרחמנא ליצלן – ולצערנו הרב, אנחנו רואים את ההשתוללות הזאת בירושלים, ואנחנו רואים שלא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. עוד לא ראינו את מקום מקדשנו, בוני ירושלים השם, ואחר כך נדחי ישראל יכנס. המשטרה יודעת את זה פעם אחר פעם: כל הכלה של השתוללות, כל הכלה, אפילו הקטנה ביותר, גורמת לכדור אש שמסכנת את כולנו. אמרתי את זה לראש הממשלה בישיבת הסיעה לפני שלושה שבועות, כשהתחילו המשחקים של הסרטונים שפגעו באנשים. אמרתי: זה יגרום – בעוד שבועיים, שלושה, נעמוד לפני אינתיפאדה, ואנחנו נמצאים שם היום. רבותיי, צריך לעצור את זה כשזה קטן.

ולסיום, אני רוצה לומר: דיברנו על יופייה של ירושלים. אני לא יכול לסיים, כמי שהיה עשור בעיריית ירושלים, בלי לשבח את עבודת ראש העיר וצוותו ואת ההשקעה שהם עושים לייפות את ירושלים. מי מאיתנו לא נתקע בפקח תנועה שלא נותן לו לעבור כי משפצים את הכביש? מי מאיתנו לא ראה את ההבדל בין איך שהעיר הייתה מוחזקת בעבר לאיך שהיא מוחזקת היום – בניקיון, ביופי, בתחזוקה? ולמי שחושב שיש סיבות שתושבים לא מרוצים ולכן יש את האינתיפאדה הזאת, אני מציע לו להסתובב במזרח ירושלים ולשמוע את הערבים שגרים שם – כמה הם מרוצים מהעבודה, ההשקעה, גם בתשתיות, גם בניקיון, גם בחינוך, גם בכל שאר הדברים. אדוני ראש העיר, תמשיך לעשות את העבודה הקדושה הזאת. אתה מחזיק את העיר הקדושה ביותר בעולם. תמשיך לעשות את השליחות הזאת כמו שאתה עושה אותה בהצלחה. תודה רבה.