ציון יום ירושלים ויום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש העירייה ופרנסי העיר, הקייסים הנכבדים וראשי קהילת ביתא ישראל, היום הזה אנחנו חוגגים את שיבתנו אל בורות המים ואל כיכר השוק. אנחנו זוכרים את הנופלים במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים ואת הנספים והנספות בני ובנות קהילת ביתא ישראל, שנספו ברעב ובצמא ובמעשי רצח בדרכם מאתיופיה לציון.

כדרכם של חגי ומועדי הלוח העברי, יום ירושלים הוא יום של חג, ובאותה הנשימה גם יום של מחשבה עמוקה ואפילו של חשבון נפש על ההווה ועל העתיד. ברוח זו ובעיצומו של היום הזה ראוי להזכיר דווקא כאן כי מבחנה של הריבונות הוא לא תמיד מבחן הכוח ומבחן ההפגנה וההתרסה, אלא לעיתים רבות דווקא מבחן ריסון הכוח, המתינות והאיפוק. את השיעור הזה לימד אותנו התנא בן זומא, שקבע: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו. שנאמר: 'טוב – – – מושל ברוחו מלוכד עיר'". ועל המאמר הזה מצאנו באבות דרבי נתן את התוספת: "איזהו הגיבור שבגיבורים? זה העושה את שונאו אוהבו".

ברוב השנים העבריות אנחנו מציינים את יום ירושלים בשבוע שבו אנחנו קוראים את פרשת במדבר. במרכזה של הפרשה הזאת תיאור של דרך ארגונו וסידורו של מחנה ישראל במדבר. המשכן ניצב במרכז, ומסביב לו כל שבטי ישראל מסודרים בארבעה מחנות: מזרח, דרום, מערב וצפון, שלושה שבטים בכל מחנה. בכמה מקומות בפרשה מתארת התורה כי כל אחד מן השבטים הניף דגל ואות מיוחדים לו. "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר: איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל, מנגד סביב לאהל מועד יחנו". אוהל מועד הוקף – כך מספרת הפרשה – מארבעת צדדיו במעגל של דגלים ואותות; חגיגת צבעים וסמלים המשקפים את השלם המורכב מסך כל חלקיו המגוונים והססגוניים.

ברוח דבריה של הפרשה ראוי להציע כי למרות שלכל אחד מאיתנו התייחסות שונה, רגשית, משפחתית ופוליטית, לעיר ירושלים, ולמרות שהחברה הישראלית נחלקת למחנות שונים בכל הנוגע לאופייה של העיר ולעתידה של העיר, עלינו לטפח אותה כמרכז משותף לבני העם היהודי כולו על כל זרמיו וקהילותיו, לכל תושביה ולכל אזרחיה של מדינת ישראל.

לנוכח כל המתרחש ברחובותיה של העיר בשבועות האחרונים, ראוי להציע כי בחירתה של התורה להדגיש כי כל שבט התייצב סביב לאוהל מועד עם הדגל המיוחד לו, סמל לזהותו ולאופיו – הבחירה הזאת טומנת בחובה את המסר העיקרי לגבי עתידה של ירושלים: רק יכולתה של העיר הזאת להכיל בקרבה את דגלי כל הקהילות הישראליות והיהודיות תבטיח כי אכן תוכל לשמש מרכז לבני העם היהודי ועיר משגשגת לכל תושביה, יהודים כערבים.

השר רפי פרץ הזכיר בנאומו את חזונו המרגש של זכריה הנביא – שיבת ציון: "כה אמר ה' צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות ברחֹבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרֹב ימים. ורחֹבות העיר יִמלאו ילדים וילדות משחקים ברחֹבֹתיה". אשרינו שזכינו כבר להתגשמות הנבואה הזאת בחיינו. התפקיד הגדול שעדיין מונח לפתחנו לנוכח כל מה שמתרחש בעיר הזאת בשבועות האחרונים הוא לממש באופן מלא גם את חלקה הראשון של הנבואה: "ונקראה ירושלם עיר האמת" – עיר שאין בה עוול, עיר שאין בה אפליה, עיר שחותרת לשלום. "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחַי ורעָי אדברה נא שלום בך".