ציון יום ירושלים ויום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנביא זכריה ניבא "פרזות תשב ירושלַ‍ִם". זכינו, ומאז היציאה מהחומות לפני למעלה מ-150 שנה ירושלים הולכת ומתרחבת וגדלה, ומתקיימים בה דברי הנבואה: "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשֹׂכי האריכי מיתריך ויתדותיך חזֵּקי".

אולם דווקא היום, ביום חגה של ירושלים, באופן מחפיר ומעציב, יש שכונות בירושלים שנמצאות במצור ותחת מתקפות אלימות ונפשעות של מחבלים. בשכונת שמעון הצדיק שורפים רכבים ומתנכלים ליהודים תושבי המקום; שכונת מעלה הזיתים מותקפת על ידי זיקוקים מכוונים וסלעים ונמצאת במצור; כביש העופל, הסמוך לחומת העיר העתיקה, נסגר לתנועה בשל השלכת אבנים וסלעים על ידי הפורעים שבהר הבית; יהודים שתועים בדרכם עוברים לינץ' על ידי המון מוסת ופראי. וברחבי העולם, בצביעות שאין כדוגמתה, תובעים מישראל ריסון ואיפוק. אני מחזק את ראש הממשלה ושר הביטחון במאבקם למיגור הטרור בכל מקום, וקורא לממשלת ישראל ולכוחות הביטחון להסיר מייד את החרפה הזאת מעל בירת ישראל, למגר את הטרור באופן מיידי ולהשיב בדחיפות את המשילות לרחבי ירושלים.

אדוני היושב-ראש, "הנזיר הירושלמי", הרב דוד כהן, כותב ביומנו כי משהחלה מלחמת ששת הימים, בבוקרו של כ"ו באייר התשכ"ז, הוא התקשה להבין מהי מהותה של מלחמה זו מבחינת סדרי ההשגחה האלוקית. ואולם, משהתפרסם באותו היום שממלכת ירדן הצטרפה למלחמה, למרות האזהרות וההפצרות של ממשלת ישראל, היה נהיר ובהיר לו, עוד טרם החלטת ממשלת ישראל והפקודה לנוע לכיוון העיר העתיקה, כי המלחמה היא על ירושלים.

היום, ביום הזה ממש, לפני נ"ד שנים, עם שחרורה של ירושלים, עיר קודשנו ותפארתנו ומקום המקדש הר בית חיינו, עלה תהליך התחייה של עם ישראל שלב משמעותי. אם 19 שנים קודם לכן, בה' באייר התש"ח, התגשם תהליך התחייה והופיע בגוף הלאומי שנקרא מדינת ישראל, ביום כ"ח באייר התשכ"ז עלינו למדרגת הופעת הנשמה, המגמה, האידיאל של האומה, שמתבטא בירושלים, מקום המקדש והשראת השכינה.

הנביא ירמיהו ניבא: "הלֹךְ וקראתָ באזני ירושלַ‍ִם לאמר כה אמר השם זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולֹתָיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". מסביר על כך הרב חיים מוולוז'ין שכינה הכתוב קול ישראל בשם ירושלים, כלומר, ישנה זהות רוחנית וחיבור נשמתי בין עם ישראל לבין ירושלים. וכאן המקום להזכיר את אלפי אחינו מקהילת ביתא ישראל, שבמסירות נפשם לעלות ארצה קיימו כפשוטו את הפסוק: "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", ונספו במהלך המסע לארץ ישראל. יהי זכרם ברוך.

גאולת ירושלים, אם כן, היא גאולתו של עם ישראל. לא אל אבנים דוממות ושרידי עבר חזרנו עם שחרור ירושלים והר הבית אלא אל עיר קודשנו ותפארתנו, אל הר בית חיינו, אל אבנים שהן לבבות פועמים שמזרימים לנו חיים. אך לא רק לנו ירושלים היא מקור חיים. במדרש נאמר: "ירושלים אורו של עולם שנאמר 'והלכו גוים לאורך'". מסביר מרן הרב קוק זצ"ל כי אמונת ישראל היא "המקור המשפיע את הטוב והאידיאליות לאמונות כולן, וממילא הכוח המבקר את כל המושגים האמוניים עד שיביאם למדרגת שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם".

מאז ימי אברהם אבינו, הקורא בשם השם, מהווה אמונת ישראל השראה ומקור לאמונות והדתות המרכזיות במין האנושי. בה בעת היא הגורם המבקר והנאבק בכל השלילה והרע שבהן, מתוך מגמת תיקון עולם מלכות שדי.

שיבתם של ישראל לירושלים היא בשורה גדולה למין האנושי, כי גאולתם של ישראל היא הדרך הבלעדית לגאולת כל העולם, גאולה פיזית וגאולה רוחנית. כפי שלא היה ספק בליבם של ישראל מעולם כי על אף אורך הגלות ועוצמת ייסוריה, ודאי שתתקיימנה הנבואות על שיבת ישראל לארצו ולממלכתו, כך אין בנו שמץ של ספק – –

– – בהתקיימות נבואת ישעיהו: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית השם בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר השם, אל בית אלוקי יעקב ויֹרנו מדרכיו ונלכה באֹרְחֹתיו כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלם. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. בית יעקב לכו ונלכה באור השם". יום ירושלים שמח.