ציון יום ירושלים ויום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום ירושלים זה, יום חשוב, אני רוצה לחזק את כוחות הביטחון ושוטרי משטרת ישראל ששומרים הלכה למעשה על ירושלים בירתנו הנצחית בגופם ובנפשם. ברגעים אלה ממש שוטרי משטרת ישראל ומג"ב וכוחות הביטחון שוקדים על ביטחוננו ושומרים עלינו, ואני רוצה לחזק אותם אל מול הפרעות שמתחוללות בירושלים ובהר הבית.

אדוני ראש עיריית ירושלים, חברי המועצה וסגניו, יום חשוב זה, מציינים אותו גם כיום הזיכרון הממלכתי לנספים של ביתא ישראל שנהרגו בדרכם לארץ ישראל. מכבדים אותנו בנוכחותם הרב שחר איילין מירושלים, הרב אלון נגוסה משדרות; קייסים נכבדים נמצאים איתנו, להיות איתנו ביום הזה.

אדוני היושב-ראש, אני הייתי רוצה להתייחס ראשית כול ליום ירושלים. דיברו פה קודמיי, כאלה שנולדו בירושלים פיזית; אני נולדתי בירושלים – לא בירושלים פיזית, בירושלים רוחנית. אני, אבותיי, כל יהודי – כל ישראלי שעזב את ארץ ישראל נולד בירושלים. ירושלים שמרה עלינו; בזכות ירושלים כל אחד מאיתנו פה. ירושלים שמרה על אחדותנו. עוד לפני שידענו – אני לפחות, עוד לפני שידעתי שיש יהודים בפולין, יהודים בטורקיה, יהודים בתימן, במרוקו, בארצות הברית, בכל מקום בעולם, ידעתי שיש ירושלים. אותו הדבר יהודים בכל מדינה אחרת בגלותם – כולנו התפללנו אל עבר ירושלים, וירושלים היא ששמרה עלינו.

עכשיו הגיע הזמן שאנחנו נשמור על ירושלים. ירושלים שמרה על בניה ובנותיה בארץ ישראל, ואנחנו, מחובתנו לשמור עליה. ולצערי הרב, לא כל בניה ולא כל בנותיה עומדים על המשמר, משום שרואים את מדינת ישראל כמובנת מאליה. זה שיש לנו צבא, המנון, דגל, כנסת, ממשלה, זה לא סוף פסוק, אדוני היושב-ראש. לפני 73 שנים כולנו יודעים מה העם היהודי חווה בעולם: תחושת חוסר אונים של גלות שנמשכה מעל 2,500 שנה, ובקרב יהדות אתיופיה – מעל 2,700 שנה, ובשנים הללו כולנו התפללנו עבור ירושלים ולמען ירושלים. והינה, התקבצנו לנו בארץ ישראל, שבת אחים גם יחד. אפשר ואפילו אולי חובה שמאבקים פוליטיים יהיו, אבל לא חובה שתהיה שנאה בין אחים בארץ ישראל ובעם ישראל, משום ששנאת חינם היא שגרמה לנו לרדת מארץ ישראל, וירושלים קיבצה אותנו כאן בכוחה המיסטי ובהבטחת אלוהים לעם ישראל. כפי שהבטיח אלוהים לאברהם, ליצחק, ליעקב, ירושלים בירתנו הנצחית לעולמי עד. ביום הזה אנחנו – העם היהודי כואב את מותם של 4,000 יהודי אתיופיה שנספו בסודאן בדרכם אל ארץ ישראל.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך משהו, מה זה ירושלים. ירושלים – אני סיפרתי כאן בכנסת בשנה שעברה שאנחנו בתור ילדים היינו משחקים משחקי טיפשות, משחקים באש אפילו, והיינו מראים, והמשפחות – האבות היו רואים שגופנו נכווה, ולא היה עונש שיכול להפסיק את המשחק הזה, עד שאמרו: מי שיש לו כוויות ביד לא נכנס לירושלים. זהו, שם נגמר הסיפור. שם הפסקנו להתעלל בעצמנו. שם משחקי הגבורה של הילדים נגמרו, משום שירושלים היא משאת חיינו.

ויצאנו לדרך. המסע הראשון היה ב-1862, בהובלתו של אבא מהרי – חוזה המדינה בנימין זאב הרצל היה בן שנתיים, הוא נולד ב-1860 – ומעל 50,000 איש חצו במסע רגלי והגיעו. הים לא נחצה; 50% מהם טבעו בים וחלקם חזרו. לימים הם היו הראשונים להתחיל את המסע ולהגיע לארץ ישראל. למה עשינו את המסע? משום שזו הנבואה. הנביא ישעיהו בפרק י"א, פסוק י"א, אומר כך: "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים". ישעיהו הנביא, שהיה בבית ראשון, מתנבא לא רק על הגלות העתידית שיחזרו, אלא מדבר על יהודים שכבר ירדו מארץ ישראל בתקופתו ומדבר על כוש, שאנחנו משם.

והגיעה העת, ואבות-אבותינו שילמו מחיר יקר. המתים כבר מתו, ובזכותם אנחנו פה, אבל יש עשרות אלפים, עשרות אלפים של אנשים שעשו את המסע – נפשם מצולקת, גופם פצוע, עם נפש מדממת, שלא עברו טיפול פסיכולוגי; רווחה, עובדים סוציאליים לא ראו אותם. אחרי 40 שנה הכאב נפתח עכשיו מחדש ואין מי שיטפל בהם. היום ראינו בחור ששכל 15 נפשות במשפחה במסע מסודאן לארץ ישראל. היום הזה הוא יום שאמור לסמן לכל אדם בעולם, כשמדברים על ארץ ישראל ועל העם היהודי, מה העם היהודי מקריב למען מדינת ישראל – אנחנו הדוגמה הטובה לכך.

והיום אני שמח עוד יותר שהיום הזה מצוין בכל חלקי הארץ הזאת, שהוא לא רק של יוצאי אתיופיה. כפי שנאמת, חברי חבר הכנסת מיקי לוי, כמו שקודמיי נאמו, זה יום חשוב לכלל עם ישראל, משום שעשינו את המסע הזה לא כאתיופים, לא כשחורים – עשינו את המסע הזה כישראל אל ארץ ישראל. אנחנו ירדנו מארץ ישראל עם השם ישראל, חיינו בגלות עם השם ישראל, חזרנו אל ארצנו עם השם ישראל.

יהי זכרם של הנספים ברוך, ובירתנו ירושלים לנצח-נצחים. בירתנו לא תחולק אף פעם, אף פעם לא הייתה מחולקת. מי שחושב בדעתו לפגוע בירושלים – אין אדם בעולם ואין כוח בעולם שיכול לקחת מאיתנו את ירושלים. כל עוד אנחנו נהיה מחוזקים ומלוכדים ביחד, ירושלים תהיה כך. הגיע הזמן הפעם שכפי שירושלים שמרה על בניה, בניה ובנותיה ישמרו על ירושלים. תודה רבה.