תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ידידי ראש העיר מר משה ליאון ורעייתו, הסגל, עופר, סגני ראש העיר, ישראל, חנן, אלישע – אני מזהה – ושאר הצוות, כל יהודי אומר שלוש פעמים ביום: "ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצנו ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". כל יהודי, שלוש פעמים, גם כשהוא היה בגולה, כשלא הייתה מדינת ישראל, חלם שיום יבוא ויגיעו כולם לארץ ישראל, יגיעו כולם לארץ ישראל, יגיעו כולם לירושלים.
סבא שלי, זיכרונו לברכה, סיפר לא פעם שמאז שהוא ילד, אבא ואימא שלו תמיד אמרו לו: כשתגדל, תגיע לירושלים. ירושלים בדמיון שלהם הייתה עיר של זהב; לא היו תמונות, לא הייתה דרך להעביר. בעליות הראשונות לארץ הוא עלה לגור בארץ ישראל, והסוכנות שמה אותם איפשהו, באיזשהו מרכז פחונים במרכז הארץ, ואמרו: כאן תגור, פה אתה צריך להיות. עבר עוד יום, הוא קיבל נחלה וחלקה ורצה לפתח אותה. עבדו אבל ביגיע כפיהם, לא התעשרו מזה ולא נהיו עשירים. ויום אחד הוא אמר לעצמו: עזבתי בגולה הכול, באתי לארץ ישראל כדי לגור בירושלים. אז הוא עזב שטחים, עזב חקלאות, עזב את כל מה שהיה ובא לגור בירושלים, בדירת שני חדרים מתחת לאדמה, כי הוא רצה לגור בירושלים.
ירושלים היא לא עוד עיר – ירושלים היא עיר הבירה. הגמרא אומרת: עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד העולם כולו. יש 70 שמות לירושלים – המילה "ירושלים" לא יכולה להכיל בתוכה כל כך הרבה יופי, כל כך הרבה אחדות, כל כך הרבה אהבה, ולכן חז"ל נתנו לירושלים 70 שמות.
אני כאן – בעברי הייתי חבר מועצת העיר בירושלים, כשראש העיר היה ידידי ניר ברקת, ולפני זה עוד הייתי יושב-ראש מינהל קהילתי – אני אומר כאן לבית הזה, שאנחנו לצערנו מחולקים בין קואליציה לאופוזיציה, ופה אני רוצה לומר לך, אדוני ראש העיר, שבבית הזה צריכים ללמוד ממך שלושה דברים: האחד – בירושלים אין פריפריה ומרכז. כאדם שגר בפריפריה הירושלמית, שכונת נווה יעקב, אני יודע שהעירייה משקיעה בפריפריה, בקצה של ירושלים, בדיוק כמו במרכז העיר. הלוואי שאנחנו כאן, ממשלות ישראל, נחבר בין הפריפריה למרכז; ניתן לאנשים בפריפריה את ההרגשה כמו במרכז.
הדבר השני זה היופי של ירושלים. אני רוצה לומר לך, אדוני ראש העיר, שמאז שנבחרת ירושלים יפה, נקייה, במרכז ובפריפריה שלה. סיירות, ועוד מהבוקר, משעות הבוקר המוקדמות – מנקים את ירושלים בכל עת. זאת דוגמה לעיר יפה, עיר קדושה. והדבר האחרון, אדוני ראש העיר, בניהולך – האחדות שבירושלים. זה לא דבר מובן מאליו. גם בירושלים יש קיצוניים לכאן וקיצוניים לכאן, ולחבר בין האנשים ולדעת לשמור על מפלס אש נמוך זה לא דבר של מה בכך, לא מובן מאליו. זה מגיע מתבונה רבה שלך בניהולה של העיר.
אני, בעזרת השם, כיושב-ראש השדולה למען ירושלים, רוצה וגם מקווה שבעזרת השם אנחנו נהיה משפיעים בקואליציה, אבל בכל מקרה נעלה את חוק ירושלים כעיר איתנה, כי זה אחד הדברים שייתנו עוגן כלכלי לירושלים. ראש העיר לא צריך להיות שנורר כל שנה למענקי הבירה, כמה הוא מקבל, ולעשות לו חסד. זה דבר שאמור להיות מעוגן בחוק.
בנושא אחר – אני רוצה לסיים ולומר תודה בשם עם ישראל לרב-פקד אמיר בן קיקי, איש אמיץ; כל מי שראה את התעוזה שלו היום – קפץ והציל נשמות של יהודים. אני חושב שהאדם הזה ראוי לכל הערכה. אני חושב שליד חומות ירושלים, ביום ירושלים, הוא עשה כמעשה בר כוכבא, גיבור לאומי. אני רוצה לומר לו תודה רבה.
לך, אדוני ראש העיר, אני רוצה לאחל עוד הרבה שנים יפות בעשייה הציבורית למען העיר ירושלים.
544 מילים של מיכאל מלכיאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.