בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. מרכזת האופוזיציה, שמעתי את דברך אתמול ואני שומע אותך צועקת גם היום.
אחרי בועז ביסמוט.
שמעתי, כן.
והצביעות, אתם יודעים מה? אני חוזר על עצמי, רק בגלל שזה מחרפן אותי תמיד מחדש. הרי אין אחד, אחד, במדינת ישראל, שחושב שאפשר לשנות זהות של אנשים ותרבות של אנשים על ידי מעצרים. הרי אין אחד כזה.
לא קמה. ומי שיש, אולי צריך לשלוח אותו לפסיכיאטר. הרי אין באף מדינה בעולם – תארי לעצמך שבמדינה מסוימת נגמרה הרגולציה לנהגי משאיות. לא הצליחו להעביר חקיקה כי היה תיקו, וכל נהגי המשאיות, בטל הרישיון שלהם. אז מה את חושבת שקורה? כולם מתחילים ללכת ברגל ולסחוב עם עגלות וסוסים? 1. מה נראה לך שקורה? עוצרים את כל נהגי המשאיות? מה נראה לך? מה נראה לכם שקורה במדינה נורמלית מערבית? 2. אני רוצה לשאול עוד שאלה: יש קבוצה שיש לה אידיאולוגיה – אתה אוהב את זה, אתה לא אוהב את זה, אתה מסכים עם זה, אתה לא מסכים עם זה, הכול בסדר. אבל נראה לכם שיש מציאות של סרבנות אידיאולוגית, לצורך העניין, בשפה הפלורליסטית שלכם, ועוצרים עשרות אלפי אנשים על סרבנות אידיאולוגית? יש דבר כזה במדינה מסוימת בעולם? יש תפיסה כזאת? הרי אתם לא העליתם בחלום שלכם, למשל – בסדר? אני אומר כמשל ולא בשביל ההשוואה, ואני שמח שאת לא רוצה לענות, כי זה פשוט יקל עליי.
אני לא אצטרך להרים את הקול על הבוקר לפני הקפה, הכול בסדר.
הכול בסדר. אני רק אומר, הדבר הזה שאתם חושבים שתצליחו בו – על ידי מה? מעצרים? יש מדינה כזאת בעולם? יש סרבנות אידיאולוגית. עוצרים אנשים כי לא הצליחו להעביר חוק, כי בנסיבות פוליטיות כאלו ואחרות לא הצליחו להתארגן על עצמם? יש מציאות כזאת באיזשהו מקום בעולם? מצאתם לזה אח ורע? תחשבו אם יש מציאות שמשנים – אתם יודעים מה, האחרונים שניסו היו הרוסים. הם ניסו לשנות אידיאולוגיה של אנשים באמצעות חוקים. זה הצליח? הרי זה נכשל כישלון טוטלי. אין לזה שום סיכוי בעולם. אז מה אתם חושבים לעצמכם? מה נראה לכם? אתם באים פה, תוקפים, מסבירים, מוכרים כל מיני סיפורים. מה נראה לכם שהמציאות הזאת יכולה לעשות?
ואני רוצה לומר עוד משהו, אדוני היושב-ראש: עולים פה ואומרים, ואומרים את זה חלק מנציגי האופוזיציה: הממשלה הייתה צריכה לחוקק, הממשלה לא חוקקה. זה מזכיר לי את המשל הידוע על החיגר והסומא. המלך ששם שומרים על הפרדס שלו אחד חיגר ואחד סומא. ראה החיגר את הפירות, ביקש מהסומא להרכיבו על כתפיו ואכל מהפירות. בא המלך, רואה שאין פירות. אומר לו החיגר – אני לא יכול ללכת, אני לא לקחתי מהפירות. אומר הסומא – אני לא ראיתי את הפירות. אמר להם – אין בעיה. שם את החיגר על הסומא ואמר להם – אני אשפוט אתכם כאדם אחד והעניש אותם כאדם אחד. מגיעים נציגי האופוזיציה ואומרים: הממשלה לא העבירה חוק. מגיעה היועצת המשפטית לממשלה ולא מאפשרת להעביר חוק. מגיע בית המשפט העליון ואומר: אין חוק. אז יושבים פה בהיתממות – אבל זה החוק, מה אתם רוצים? עוצרים אתכם. צריך לקחת את כולכם ביחד – דרך אגב, ואת הממשלה, שבאמת לא חוקקה חוק – את הממשלה, את היועצת המשפטית לממשלה, את שופטי בית המשפט העליון, את אנשי התקשורת ואתכם ביחד, ולהלקות אתכם.
את בחורי הישיבות צריך לעצור? אתכם צריך להלקות. ההיתממות הזאת – מה אתם רוצים? לא חוקקתם. זה החוק במדינת ישראל. מה אתם רוצים? אבל היועצת המשפטית לא תאפשר לחוקק חוק. ואז – מה אתם רוצים ממנה? היא בסך הכול אמרה מה החוק אומר. ואז בית המשפט העליון אומרים – מה אתם רוצים? זה החוק, אנחנו רוצים. ואז משטרת ישראל – מה אתם רוצים? עוצרים אותם. ואז, כשבאים לחוקק הוראת שעה, להמתין עם העניין עד אחרי הבחירות – אסון. תקראו את התקשורת היום בבוקר – אסון לאומי. אסון. איך אתם קוראים לזה? השתמטות. מה ההשתמטות? מאיפה הגעתם עם השטויות האלה? מאיפה הגעתם עם הסיפור הזה?
עכשיו אני רוצה להגיד לכם למה בסופו של דבר – נכון, אנחנו ערב ראש חודש מנחם אב –למה אני בסופו של דבר רגוע. הגמרא בברכות מספרת שלפני כ-2,000 שנה – 1,800 שנה, 1,900 שנה – גזרה מלכות רומי לא ללמוד תורה. זאת אומרת, זאת לא פעם ראשונה שגזרו לסגור את עולם הישיבות. זה לא קרה פעם ראשונה, כבר היו דברים מעולם. אותה מלכות גזרה, ורבי עקיבא המשיך להקהיל קהילות. בא אליו פאפוס ואמר לו: מה אתה עושה? הרי יהרגו אותך. אמר לו את המשל של השועל והדגים: השועל ראה דגים בים, אמר להם: בואו, צאו ליבשה. אמרו לו: אנחנו לא יכולים לצאת ליבשה, חשבנו שאתה פיקח. אם אתה רוצה להוציא אותנו ליבשה, כנראה שאתה חיה טיפשה. אתה רוצה להוציא אותנו לזה, אין לזה סיכוי. לימים רבי עקיבא נכנס לבית הסוהר, ופאפוס נכנס לבית הסוהר, אמר לו: אשריך שנתפסת על דברי תורה.
מה אני למד מהסיפור הזה? מעבר למציאות שכל ילד שלמד תורה יודע שהתורה היא מקור החיות של העם היהודי, מקור החיות של העולם, על זה מושתת העולם, על זה יסודות העולם, מעבר לדבר הזה אני לומד עוד משהו: בעוד 100 שנה, 200 שנה – יכול להיות שתצליחו עוד שנה, עוד שנתיים, תציקו עוד, עוד שלוש שנים, עוד עשר שנים – אבל עוד 100 שנה ימשיך עולם הישיבות להתקיים, בדיוק כמו שניסו לסגור אותו לפני 200 שנה, ולפני 2,000 שנה, ולפני 800 שנה, ולפני 900 שנה. אבל הפלורליזם שלכם, וסיפורי העלי באבא שלכם, לא יהיו. התפיסה שלכם לא תהיה בעוד 200 שנה. מאיפה אני יודע את זה? מההיסטוריה. אני היום עומד, רומי לא קיימת. הישיבה שרבי עקיבא הקהיל אז עדיין קיימת כאן בירושלים, כאן בבני ברק, כאן בכרמיאל, וכאן בצפת, וכאן בכל עיר ועיר בארץ כמעט קיימת ישיבה. אז אותה ישיבה עדיין קיימת. רומי כבר לא קיימת. זהו, מלכות רומי נעלמה מן העולם, וזה עדיין קיים. הקומוניזם שסגר את הישיבות בליטא כבר לא קיים, נגמר הסיפור. יש ישיבות גם ברוסיה, גם בליטא, גם בלטביה יש ישיבות. כל זה נגמר.
תחשבו דבר אחד, בעוד 100 שנה, בעזרת השם, הנכדים שלי עדיין יהיו פה בישיבות, והתרבות שלכם תיעלם. תיעלם כלא הייתה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
952 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.