תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. הקשבתי קשב רב לנאום של חברי חבר הכנסת בועז ביסמוט. יש לי כמה הערות קטנות אליך, אם אתה שומע. אמרת שיש אישה שקראה לגבר חרדי "אויב" – אגב, ביטוי אומלל בעיניי. חבל שאתם לא מסוגלים להגיד את זה כשקוראים לשמאלנים או לאחים לנשק "אויב" ו"בוגדים". זה סבבה מבחינתכם, מעולם לא גיניתם את זה. אז אם אתה מגנה, צריך לומר על שני הצדדים, שהמילה "אויב" או "בוגד" ליהודי שחי בתוכנו היא מילה אומללה, שצריכה להימחק בכלל מהחיים שלנו. חבל שזה תמיד רק מה שנוח, אז בוא.
אני רוצה להגיד לך משהו על החוק הזה. אמרת שיכולתם לעשות חוק גיוס, והתקשורת – הקשבתי לכל מה שאמרת. האמת שמי שלא הביא את חוק הגיוס זה אתם. יש לכם רוב של 68 מנדטים, יש לכם את החרדים בקואליציה, יש לכם יו"ר ועדה שכבר העפתם אותו, את יולי אדלשטיין, ושמתם את ביסמוט. יכולתם להביא חוק גיוס. אבל כמו כל דבר שאתם עושים, אתם עושים חצי כוח. יכולתם להביא חוק גיוס טוב, יכולתם להביא אותו בכנסת בקריאה שלישית, אבל לא עשיתם את זה, ולעמוד פה ולהאשים את התקשורת – אולי פשוט תאשימו את עצמכם שלא הצלחתם, נכשלתם בחוק הגיוס.
אגב, צריך להגיד משהו גם לצמד ינון ואופיר, מה שנקרא עמי ותמי, הנזל וגרטל, את כל כינויי החיבה אני נותנת לכם, הכול בסדר: אם הייתם עובדים על חוק הגיוס בכזאת מסירות כמו שעבדתם גם על מעצרים וגם על לימוד תורה, אולי היה יוצא חוק גיוס.
לא, אתם הייתם כל כך מסורים השבוע, צריך לתת לכם ציון על מסירות.
באמת, אז איפה הייתם בחוק הגיוס? עכשיו אני יודעת שממש ניסית, אבל אני רק אומרת, אם היית לוקח 20% מההשקעה שלכם בשבועיים האחרונים בחוק המעצרים, אולי היה יוצא, אבל איך אומרים? הבטיח - - -
אל תדאג, בקדנציה הבאה אנחנו נעשה חוק גיוס ונתקן.
וכמובן נמחק את החוק הזה, שהוא חוק אנטי-ציוני, שהוא חוק נגד.
תשמע, אפשר להגיד הרבה דברים על חוק לימוד תורה, אוקיי. כי הרי אופיר כץ בא לפה ואמר לי: איך את, בחורה שגדלה בבית ספר דתי – ואז מסתבר שבכלל אופיר כץ למד בבית ספר חילוני ואני למדתי בבית ספר דתי; איך את – ואני אמרתי לו: אני עשיתי חמש יחידות בתושב"ע, קיבלתי בזה 100, אבל ואללה, לא חשבתי שיש מישהו שצריך לממן לי את הלימודים שלי בתושב"ע, לא. אתה, לעומת זאת, למדת בבית ספר חילוני, לא עשית כמוני חמש יחידות בתושב"ע לבגרות, אז יש לי איזשהו יתרון קטן עליך, ולמרות זאת, באת ואמרת לי: איך את מתנגדת? אני לא מתנגדת. אני חושבת שלימוד תורה זה דבר נפלא. אני גם אוהבת לקרוא בתורה, אני גם קוראת דברים אחרים, אבל אני לא חושבת שמישהו צריך לממן אותי, ואני לא חושבת שזה שאני לומדת תורה, זה לא אומר שלא הלכתי והתגייסתי לצבא לחמש שנים. וההבדל, אני רוצה להגיד לך, יש – סליחה?
למדתי בהפרדה, רק בנות. אין שום בעיה עם זה. אני גם – תראה, יש לכם קטע שאתם רואים מישהו מיש עתיד - - -
לא, יש לכם קטע – אגב, אין לי בעיה עם לימודים בהפרדה בתיכון, בחטיבה, בגן, בתואר ראשון. יש לי בעיה בתואר שני ושלישי, אבל אנחנו נפתח את זה כשתגיע העת, כי לצערי, העת הזאת תגיע בקרוב, אז נפתח את האירוע הזה. אבל אני כן רוצה להגיד משהו על הדת: המנהיגים הכי גדולים של העם היהודי היו הלוחמים הכי טובים, מיהושע בן נון וכלב בן יפונה. אתה רוצה שאני אמשיך לכל המנהיגים האדירים של ישראל שנמצאים בתנ"ך והובילו את ישראל גם בתורה וגם – לא, העובדה – שמה? שמה?
מה זאת אומרת?
אתה רוצה שנדבר על כל ענפי הדת שנמצאים בצבא, רבנים גדולים ומדהימים שביקרתי אצלם?
למה, למה אתה לא – אתה יודע מה הבעיה? אני אסביר לך מה הבעיה. גם ככה אני בקושי שומעת, אז בטח בשעה כזאת. אתה יודע מה הבעיה שלכם? הבעיה שלכם שבחוק הזה אתם לא יורקים בפרצוף של החילונים – הם ילכו ויתגייסו, הם יודעים, כי אם לא, הם ילכו לכלא, אין להם את ה-carte blanch שיש לחרדים. אתה יורק בפנים דווקא של אנשי הציונות הדתית, דווקא של אותם רבנים שלומדים ומתגייסים – בפנים שלהם אתה יורק. הרי מה אתה אומר, שמה?
אה, זה מה שמפריע לך? אגב - - -
הינה, אני אומרת לך – קודם כול יפה שאתה דואג לשירות המשותף בשריון.
בוא תתחיל לדאוג לזה שתתגייסו קודם. אחרי זה תחליט אם מתאים לך להיות ביחד. מה הבעיה? מי שאדם דתי, יש לו היום – אגב, בניגוד לאקדמיה, החובה להתגייס היא חובה מנדטורית, ולכן צריך שיהיו יחידות נפרדות, אני בעד. אבל מה אתה עושה בחוק הזה? מה אתם עושים בחוק הזה? אתם אומרים לאותם אנשים דתיים שמתגייסים, ששמים את חיי הישיבה והספר ומשלבים את זה עם הצבא – אני אומרת לך, לא בפנים של החילונים אתה יורק, הפנים של החילונים כבר רגילים, יורקים עליהם כל הזמן והם מתגייסים. אין להם אלטרנטיבה, אין להם. בסוף אחיין שלי עכשיו, שהגיע לגיל 18, התגייס. זו בכלל לא הייתה שאלה, זה חלק מהחיים שלו. זו המסורת, זו המשפחה שלו. אנחנו נתגייס – אבל מי שמשלם את המחיר אלה אותם אנשים דתיים, אנשי דת. לא המסורתיים, לא אלה שעושים קידוש בשישי והולכים לים בשבת – הם יתגייסו. אותם אנשים דתיים שבאים ואומרים: אפשר לשלב. אתה אומר: אי-אפשר לשלב. אתה אומר: לך תלמד, וגם כשתלמד, כשירצו לעצור אותך – לא נעצור אותך, כי מותר לך ללמוד תורה, אבל הוא ילמד תורה ויתגייס לצבא. והעובדה שאתם באים ופעם אחרי פעם אומרים: מי שלומד תורה – סליחה, לא כולם צריכים, יש גם כאלה שיכולים לשלב. עובדה שההסדרניקים עושים את זה מעולה, עובדה שאנשים חרדים עושים את זה מעולה.
אבל כל עוד אתם תמשיכו להפלות בין דם לדם, וכל עוד יהיו כאן אנשים פריבילגים, ואנשים סוג א' ואנשים סוג ג', ואז יבוא לפה יו"ר ועדת החוץ והביטחון ויגיד: זה תיקון זמני – מה זה זמני? במדינת ישראל, אם יש משהו שמאפיין, זה שהזמני הופך לקבוע. הרי ממה התחיל בן-גוריון מול החזון איש? מול 400 תלמידים. תראה על כמה אתה. כמה? 100,000? 120,000? כמה? לאן אתה רוצה להגיע? לכמה? כמה עוד אנשים? ועוד מילה אחת לך, ידידי בועז ביסמוט: ישב אצלך תת-אלוף שי טייב, רח"ט תומכ"א, אמר לך שהמעצר הוא כלי אפקטיבי, אמר לך שבאמצעות המעצר - - -
אמר, יש ציטוט שלו. אפשר להנדס - - -
תראה, אפשר להנדס תודעה וללכת לערוץ הממשל.
אחלה, אבל אני ראיתי את הסרטון, ולא תאמין, אפילו גם שמעתי דברים מהצבא - -
- - אבל – אני יודעת מה הוא אמר.
תראה, אפשר, להנדס תודעה – יש ערוץ טלוויזיה כזה, זו ההתמחות שלו.
זה ערוץ 14, הוא מהנדס את התודעה. הכול אצלו happy, happy, good time, הכול סבבה, הכול מהמם.
הינה, אני אומרת לך. הוא אמר במפורש שהמעצר הוא כלי אפקטיבי, והינה, אני אומרת לך, שיהיה ברור: המעצר הוא כלי אפקטיבי, כי אם הוא עובד על חילונים ועל אנשים דתיים מהציונות הדתית, הוא עובד מעולה. העובדה – שמה? שמה?
אחלה, אז תן לי דוגמה – אז למה - - -
אחלה, אז אל תעצור חילונים. אז למה אתה עוצר חילונים?
סבבה. למה אתה עוצר חילונים? למה אתה עוצר אנשים חובשי כיפה? למה?
סבבה, אז אני אומרת, אין בעיה, אני אצביע איתך. אמרת שהאופוזיציה תצביע בעד – אחלה, אז שלא יהיה מעצר לאף אחד בהוראת שעה, שלא יהיה.
שלא יהיה. כן, נו.
אז סבבה, אז אין בעיה, אז אל תעצרי. למה מישהו דתי כמוך – עזבי, למה יעצרו בן אדם שגר ביהודה ושומרון? למה יעצרו – שני אחיינים שלי, ברוך השם, התגייסו. אצלנו אין דבר כזה, זו לא שאלה, זו חובה מנדטורית לסייע למדינת ישראל במלחמה הקיומית היום-יומית שלה, כמו שזה אצלך במשפחה. אז למה אתכם יעצרו? למה את המשפחה שלי יעצרו ולמה אותו לו? למה? מה ההבדל? מה, יש לו דם כחול? אני לא מצליחה להבין את הקטע הזה. אין לו דם כחול, ואת יודעת מה? אין לי ציפיות מהם, זה הבייס שלהם; אבל אתם, זה הבייס שלכם: אנשים שמתגייסים לצבא – אנשי ספר, אנשי תורה. מתגייסים. ואומרים – תראי, רבנים.
כמה משפחות שכולות פקדנו, שהיו משפחות שכולות שגרות גם בהתנחלויות וגם במדינת ישראל, שעושים תורה ועבודה כמו שתמיד היה? אז למה? בגלל שאתם נתתם בחוק הזה פשוט פריבילגיה לאנשים פריבילגיים, עם דם כחול, וכל אלה עם הדם האדום ימשיכו למות בשביל המדינה הזאת, להיפצע בשביל המדינה הזאת, להיות הלומי קרב בשביל המדינה הזאת. ואז תלכו ותחבקו אותם, ותגידו להם: הינה, נתנו לכם נופש באילת וקופון, ויש לכם שובר לאשתך – ללכת למילואים. תחזיר לה את בן הזוג שלה, נראה לי שהיא הייתה מעדיפה את זה.
אני מסיימת. הם גם דיברו. אין לי בעיה, אני מסיימת גם ככה. 1. אנחנו נמשיך לנמק את ההסתייגויות, ויש לנו עוד הרבה הסתייגויות.
קודם כול, אתה יכול להישאר בכיף. אני בחיים לא מחייבת, אתה מכיר אותי. אבל דבר שני, אני חושבת שחשוב שייאמרו הדברים שנאמרו כאן, כי בסוף מה שעשיתם פה זה איפה בין דם לדם. אנחנו נמשיך לשלם את המחיר על המדינה הזאת, שאנחנו אוהבים אותה ונלחמים עליה, כי אין מה לעשות – אתה כל היום במלחמה קיומית – אין לנו את הפריבילגיה לוותר על לוחמים, ובחוק הזה ויתרתם על אלפי לוחמים. תודה רבה, גברתי.
1,449 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.