תהיה נדיב, תן 11. מה אני אעשה עשר דקות?
חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, באמת הצטערתי לשמוע שאתה לא ממשיך איתנו בכנסת הבאה.
אתה ממשיך עם העם, וזה חשוב. למרות שאתה יודע, יש לי עליך הרבה ביקורת. אתה יודע למה?
אני חושב שמבחינת הערכים שלך, בזה אתה נמצא במקום הנכון במאה אחוז, אין לי ספק בזה, כי אני מכיר אותך. אבל הצייתנות הזאת לראש המפלגה ולרבנים בנושאים שהם לא הלכתיים – כל מה שהוא הלכתי, יש סמכות רבנית, צריך; אבל בכל מה שהוא פוליטי, תככני, סידורים – אני חושב שזה המקום של חברי הכנסת להגיד: רבותיי, אנחנו נבחרנו, אנחנו נציגי ציבור, ואנחנו גם צריכים שיהיה לנו עמוד שדרה. אני מבין את הקושי, גם אני נתקל בו לפעמים, למרות שאני, אין לי רבנים. אבל יש מצבים – ואני חושב שהיום אנחנו נמצאים במצב כזה – יש מצבים שצריכים להיות מעבר לשיקול אם אני אהיה או לא אהיה. אני בטוח, אגב, אדוני, שזאת אחת הסיבות שאתה לא ממשיך לכנסת הבאה.
לפני שאני מתחיל לדבר על הנושא המאוד-כאוב שלנו, על זה שלא עוצרים חרדים עריקים אלא עוצרים רק עריקים – הינה, אני מדבר עכשיו לקהל שיושב פה עכשיו.
תנסו לרגע לדמיין את זה. יש מדינה, יש בה חוק. החוק אומר שמי שלא מתגייס, צריך לעצור אותו. באים החרדים, הסיעות החרדיות, אגב, שתי סיעות שבכלל לא מכירות בנו כמדינה – הם אומרים: זאת לא מדינה, אתם החלטתם להקים מדינה, לא אנחנו; אתם החלטתם להקים צבא, לא אנחנו, מה אתם רוצים מאיתנו? הם אומרים לנו: יש לנו כוח פוליטי. עכשיו יש לכם שתי אפשרויות, או שתעשו מה שאנחנו אומרים לכם, או שאנחנו נפיל את הממשלה או לא נהיה איתכם בממשלה הבאה.
מה הם אומרים? אין בעיה עם החוק שלא לעצור עריקים; תעצרו עריקים, אבל לא את העריקים שלנו. העריקים שלנו, אותם אי-אפשר לעצור. הם בנו כאן, במדינה הזאת, שהייתה פעם מדינה דמוקרטית, מדינה של מעמדות. אם אתה במעמד מסוים, שייך למפלגה מסוימת, יש לך הטבות: לא עוצרים אותך, אתה יכול להשתמט, אתה לא חייב להתגייס; ההפך, מעודדים אותך, נותנים לך כסף ללמוד. ואם אתה שייך למגזר אחר, יעצרו אותך, אתה תשלם מיסים, אתה לא תקבל כלום אם לא תעבוד. זה המצב שאנחנו נמצאים בו.
את כל הדבר הזה מוביל האחד והיחיד, הבלתי-מעורער, בנימין נתניהו ראש ממשלתנו. יש מי שאומר שהוא קוסם פוליטי, ואני אומר שהוא נוכל פוליטי, לא קוסם ולא נעליים, פשוט נוכל מהסוג הגרוע ביותר. שקרן, מוכן למכור את אימא שלו בשביל הכיסא, בשביל הסידורים הפוליטיים. זה בנימין נתניהו. אני שואל את עצמי בכלל: בנימין נתניהו, או כמו שהוא נהג לקרוא לעצמו כשהוא היה בארצות הברית – הוא קרא לעצמו בנג'מין ניתאי. מי זה בנג'מין ניתאי? הוא יורד? הוא מתייוון? למה שינית את השם? מה זה בנג'מין ניתאי? קשה להיות ישראלי בחו"ל? מה אתה יותר – נוצרי, יהודי, אמריקאי, ישראלי? מי אתה, מי אתה בנג'מין ניתאי, מי אתה בעצם?
לא השם הוא הבעיה, גם לא האנגלית. לא השנים באמריקה, לא החליפות ולא המבטא. לא הנאומים לקונגרס ולא נאומים בכל מיני פורומים אחרים. הבעיה היא הפער, הפער בין מי שמטיף לעם ישראל על נאמנות, ובין מי שכל חייו הפוליטיים בנויים על נאמנות לעצמו; הפער בין מי שמדבר על ציונות, ובין מי שהפך את המדינה לכלי שרת של הישרדות אישית; הפער בין מי שמדבר על ביטחון, ובין מי שתחת שלטונו התרחש האסון הביטחוני הגדול בתולדות המדינה; הפער בין מי שמדבר על אחריות, ובין מי שמעולם לא לקח אחריות; הפער בין מי שמדבר על עם אחד, ובין מי שמפרק את העם הזה לשבטים, למחנות, לבוגדים ולנאמנים.
אז, כן, מותר לשאול: מי אתה, בנג'מין ניתאי או בנימין נתניהו? האמריקאי שמרצה לישראלים על פטריוטיות? הקוסם שמוכר פחד ומקבל שלטון? המדינאי שמבטיח עוצמה ומשאיר אחריו מדינה מותשת, מפולגת, פצועה וחסרת אמון? היהודי שמנכס לעצמו את היהדות, כדי לרמוס בשם היהדות את ערכי הצדק, האחווה והאחריות? הישראלי שמוכן לשרוף כל מוסד ישראלי, כל נורמה ישראלית, כל ברית אזרחית רק כדי להישאר עוד יום אחד על הכיסא?
זו לא שאלה של שם, זו שאלה של אמת. בנג'מין ניתאי או בנימין נתניהו – השם פחות חשוב. המעשים הם החשובים, ובמעשים, בנימין נתניהו, אתה לא פטריוט ואתה לא ציוני, אתה נוכל, נוכל שיודע לסדר פוליטית הסדרים פוליטיים ודילים. והדיל הזה שאנחנו מדברים עליו עכשיו הוא הדיל המושחת ביותר שהיה אי פעם במדינת ישראל. זה דיל שנעשה בשבוע האחרון של הכנסת על מנת להבטיח את הנאמנות שלהם לאחרי הבחירות. זאת אומרת, אני אתן לכם חוקים, חוק-יסוד: לימוד תורה, הוא מעל הערכים האחרים, כדי שאי-אפשר יהיה לחוקק נגדכם חוקים. אני אדאג שבין-הזמנים, כשכל החיילים בפוטנציה יבלו במעיינות ובכינרת ויעשו חיים, אף אחד לא יוכל לגעת בהם, כי הם חרדים אז הם מורמים מעם, ואתם בתמורה תחתמו לי שתהיו איתי ולא תלכו עם אף אחד אחר. זה בנימין נתניהו, זה הנוכל נתניהו, כזה שאצלו הכול עסקים, אין אצלו שום ערכים.
אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, גם אתם שיושבים שם למעלה - - -
אני רוצה להמשיך, ברשותך, אדוני היושב-ראש. זה לא עניין של אידיאולוגיה של ימין או אידיאולוגיה של שמאל, זה הכול עניין של ערכים, עם איזה ערכים אתה בא לכנסת ועם איזה ערכים אתה נמצא כאן. האם אתה בא מתוך ערכים שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, דמוקרטית ושוויונית, שבה כל האזרחים שווים, כולם צריכים לתת אותו דבר ולקבל אותו הדבר? שזה לא משנה אם אתה ילד בהרצליה או ילד בכפר מנדא או ילד בדימונה, כולם צריכים לקבל את אותו תקציב חינוך כי זו מהותה של המדינה הדמוקרטית, או שזו מדינה שחיה לפי שבטים – יש כאלה שמשרתים וכאלה שלא משרתים?
כל הבחירות, כל מה שאנחנו מדברים עליו, זה על זה. זה לא על אידיאולוגיה של ימין ושמאל, זה על האם אתה בן אדם ערכי, ישראלי שחי במדינה על פי ערכי מגילת העצמאות או שאתה מישהו אחר, או שאתה נוכל, קומבינטור, כזה שעושה עסקאות בשביל להישאר בשלטון, כזה שמשקיע מיליארדים, מיליארדים, במגזרים ולא בעם, כזה שמקצץ את סל התרופות, אבל מעביר להתנחלויות, כי שם נמצא הבייס שלו, כזה שאין לו מספיק כסף לניצולי שואה, אבל יש לו מספיק כסף לבנות חוות. זה הסיפור.
אבל אל תדאגו. אנחנו בקרוב נחליף את הממשלה הזאת. ולא נחליף אותה בשביל לדאוג למגזר שלנו. לא, אדוני היושב-ראש, אנחנו ביחד נתקן את המדינה הזאת. כשאני אומר "אנחנו ביחד", זה אנחנו הממשלה, זה אנחנו הכנסת, זה אנחנו יחד עם הציבור, זה אנחנו יחד עם הרופאים, יחד עם המורים, יחד עם הפסיכולוגים, יחד עם הצבא, יחד עם גופי הביטחון, יחד עם גופי החברה האזרחית. ביחד, כולנו. יש משמעות לביחד. אבל זה לא ביחד בשביל לקלקל, זה ביחד בשביל לתקן. ואנחנו ביחד נתקן. נתקן את הכול. נתקן את החינוך ואת הכלכלה ואת הביטחון. את הכול נתקן. ואנחנו נדאג לכולם אותו הדבר, גם לחרדים וגם לחילונים. אנחנו נדאג שכולם יקבלו אותו דבר ויעשו אותו דבר. זה הסיפור. לא יכול להיות שאם יש לך כוח פוליטי אתה מקבל יותר ואם אין לך כוח פוליטי אתה מקבל פחות. זה ייגמר. ביחד נתקן את זה. תודה רבה.
1,097 מילים של רם בן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.