היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, תכף אני אדבר על משהו אחר, אבל ראיתי שאתה פה, וזאת אחת הישיבות האחרונות שאתה מנהל, לא? כחבר הכנסת.
כמה שנים?
אז רק הזדמנות להכיר תודה לך - -
- - על הלב הגדול שלך. שירת בצבא, בנך משרת. כמה פעמים דיברת על השיח המתבהם פה. גם אם יש מחלוקות, הלוואי שכולם כמוך.
הכנסת תחסר אותך, אז תודה לך.
אלקנה לוי נפצע בדיוק לפני שנה בעזה, קצין גולני. איבד את שתי רגליו, ובשבוע שעבר, בדיוק במלאת שנה, הוא עשה מסיבת הודיה. אגב, גם הוא וגם שני אחיו נפצעו. שלושה אחים במשפחה אחת נפצעו קשה. הוא אמר הרבה מילים טובות ויפות, אני אקרא רק כמה מהן, קצת על החוויה של פצוע. אולי בחוויה שלנו המשכנו הלאה, אבל יש הרבה מאוד פצועים שבכל יום מחדש הם עדיין במלחמה לחזור לחיים.
אלקנה כותב: הרגשתי כל כך הרבה, הרגשתי הכול. הרגשתי שקרס עליי עולמי, הרגשתי שאין לי סיכוי, הרגשתי שאני יודע איך נכנסתי, אבל אין לי מושג איך אני יוצא. הרגשתי שאני לא יכול, הרגשתי שאני לא רוצה, הרגשתי שאני לא מרגיש, הרגשתי שאני יותר מדי מרגיש. הכול הרגשתי, אני מרגיש הכול. הרגשתי טוב, הרגשתי רע והרגשתי רגיל. הרגשתי שלא מבינים אותי, שלא מבינים מה זה להיפצע, מה זה לאבד רגליים, שלא מבינים מה זה להיות בשיקום, מה זה לגור בבית חולים. שלא מבינים מה זה כשלא מבינים אותך.
והיום אני יודע שאי-אפשר להבין אותי. אי-אפשר להבין מה זה לאבד חייל; אי-אפשר להבין מה זה לא להצליח לצאת מהמיטה פיזית; אי-אפשר להבין מה זה כשהדרך היחידה להתמתח היא בשכיבה; אי-אפשר להבין מה זה להרגיש רע עם הגוף שלך כי אין לך רגליים, ולא כי אכלת יותר מדי; אי-אפשר להבין מה זה להתקלח, ובטח אי-אפשר להבין כמה מאמץ זה להתקלח במקלחת לא נגישה; אי-אפשר להבין מה זה לנסוע בכיסא גלגלים ולהיתקע במשהו בדרך; אי-אפשר להבין מה זה אומר לצאת מהאחורה של האוטו; אי-אפשר להבין מה זה כשאי-אפשר לפתוח את הדלת של האוטו ביד אחת; אי-אפשר להבין מה זה לגלות שנגמרה לך הסוללה ברגל או בכיסא; אי-אפשר להבין מה זה לשטוף את הליינרים בכל לילה, לפני שאתה הולך לישון, אחרת מחר לא תלך; אי-אפשר להבין מה זה לא להצליח לעמוד כי כואב או לא לעמוד בכלל; אי-אפשר להבין את המשמעות של ליפול בגיל 24; אי-אפשר להבין את המשמעות שעוצרים אותך ברחוב כאילו אתה סלב; אי-אפשר להבין מה זה כשהפציעה היא פרטית, אבל אתה של כולם; אי-אפשר להבין מה זה כשמציעים לך עזרה בפעולות שאתה מצליח ומסתדר; אי-אפשר להבין מה זה להיות מרכז החדר עוד לפני שהוצאת מילה מהפה. אי-אפשר להבין מה זה אומר ללכת; אי-אפשר להבין איך זה מרגיש ללכת מכוער או מה זה דורש להתיישב, או מה זה אומר לקום; אי-אפשר להבין מה זה להרגיש שלא מבינים אותך. אי-אפשר להבין.
אבל אני אנסה לפתוח לכם פתח מה זה להבין שאשכרה אתה שמח שאתה חי; מה זה להבין שאשכרה אתה רוצה לחיות; מה זה באמת להכיר תודה למי שהציל אותך – למשפחה, לחברים, לאלוקים; מה זה באמת להרגיש עטוף מכל כך הרבה מעגלים; איזה דבר זה להרגיש נאהב, איזה דבר זה להרגיש מוערך, איזה דבר זה להצליח בפעם השנייה. כמה הלב מתרחב; כמה הלב מתרחב כשאתה בוחר להצליח; כמה הלב מתרחב כשאתה בוחר לצאת מהבית, למרות שאתה יודע שזה מכווץ את אותו הלב; כמה הלב מתרחב מתגובה טובה ברחוב; כמה הלב מתרחב מחיבוק אמיתי של חבר; כמה הלב מתרחב על כתפיים של חבר בחתונה או במדרגות; כמה הלב מתרחב והביטחון מתמלא בכל צעד; כמה הלב מתרחב מכל בחירה לנסות משהו חדש; כמה הלב מתרחב. אוי, כמה הלב הזה הרגיש ומרגיש. וואו, כמה שהוא מתרחב. תודה רבה, ורפואה שלמה לאלקנה.
578 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.