תודה. אדוני היושב בראש, בוקר טוב.
לילה קשוח עבר עלינו.
אני רוצה להאמין ולקוות, באמת לקוות, שגם על הקואליציה עבר לילה קשה. אני רוצה להאמין ולקוות שאף אחד לא היה שלם עם ההצבעה שעברה פה בלילה ועם ההצבעה שהולכת לעבור פה הבוקר. בסוף, חוק-יסוד: לימוד תורה, למרות ההורדה של סעיף 2, הוא אצבע בעין: הוא אצבע בעין לחילונים, הוא אצבע בעין למשרתים, הוא מעמיק את השסע בתוך העם.
אני רוצה להזכיר שזה לא מגיע בחלל ריק. חוק המעצרים הוא כל כך בלתי נתפס, שאני אפילו לא יודעת איך לתווך אותו. בסוף אנחנו גם מגיעים בסופי שבוע הביתה ויושבים עם המשפחה, ויושבים עם החברים שלנו – ואתה יודע איפה אני גרה – ואני אומרת להם: איפה נשמע דבר כזה? באילו מדינות יש חוק נפרד לפלח אוכלוסייה מסוים וחוק נפרד לפלח אוכלוסייה אחר? איפה נשמע דבר כזה? באיזה עולם זה קיים? הרי זה לא עקרון השוויון, שהוא אחד העקרונות הכי חשובים במדינה דמוקרטית ובמדינת ישראל, שהיא עדיין דמוקרטית, לפחות בינתיים. איפה נשמע דבר כזה?
ובואו תגידו לי איך בית המשפט אמור להתמודד עם חוק כזה. הוא יגיע לבג"ץ, מה נראה לכם שזה יעשה? את מי תאשימו עוד פעם? את בג"ץ. אני לא מקנאה בו, עם מה שהוא היה צריך להתמודד בקדנציה הזאת; עם החקיקות האנטי-דמוקרטיות שכל פעם הגיעו לפתחו והוא צריך לעסוק בהן.
יושב הרמטכ"ל, יושבת כל הצמרת הצבאית ואומרת: זה הולך לפגוע בכלי שהוא, מה לעשות, כלי אכיפה נגד השתמטות. זה פשוט לא עניין אף אחד. זה פשוט לא מעניין אף אחד. אין לנו כבר מילים לתאר את הסיטואציה שאליה נקלענו כמחוקקים, כחברי הכנסת, כאזרחים שהילדים שלהם בצבא. מישהו שאל אותם? מישהו שאל אותי אם אני רוצה להתגייס או אם אני לא רוצה להתגייס? מישהו שאל את הילדים שלנו מה הם רוצים?
אף אחד לא שואל אותם. אני לא הצלחתי לישון, ואז, באמצע הלילה, מה לעשות, היינו ערים ב-3:00, אני מגלה שבבני ברק – את יודעת, אתמול זה היה אצבע בעין, היום זה לסובב את האצבע. אז אני מתעוררת ואני מגלה שבבני ברק החליטו להפריד מדרכות, גברים ונשים. אחרי שאנחנו יושבות, כולנו, בדיונים על הפרדה מגדרית באוניברסיטה, ואומרים לנו: אתן היסטריות, אתן חוששות, מה אתן עושות עניין? זה מה שהן רוצות, למה אתן לא נותנות להן? לא, זה לא מה שהן רוצות, זה מה שהם רוצים. אפילו באיראן אין מדרכות מופרדות בין גברים לנשים.
אני בכל פעם אומרת, מי שלא ראה את הסדרה "סיפורה של שפחה", לכל אישה במדינת ישראל זו חובה לראות את הסדרה הזאת, כמה מהר דברים מידרדרים; כמה מהר נשים יכולות לאבד את החופש שלהן, את החירות שלהן ואת הזכויות שלהן. ככה זה קורה. את אומרת: לא, רגע, מה הם ביקשו? בסך הכול רוצים לימודים בהפרדה, צריך לשלב אותם בשוק העבודה. למי יותר חשוב מאיתנו לשלב חרדים בשוק העבודה? לא, מה זה, רק פה קצת, ורק הרחבה הזאת בכותל, שעוד היה אפשר להתפלל בה ביחד – לא, גם שם אי-אפשר יהיה להתפלל נשים וגברים ביחד. לא רק זה, רק ככה, רק ככה. ויום אחד אתה מתעורר – את מתעוררת – ומגלה שחצי מהזכויות שלך נעלמו באוויר.
אז לא, בני ברק לא יוכלו לעבור על החוק. אין דבר כזה, חוק עזר עירוני. ואם בני ברק רוצה הפרדה במדרכות אז שבני ברק פשוט תעשה לעצמה טובה ותנתק את עצמה ממדינת ישראל ולא תקבל תקציבים לכלום – לא לחינוך, ולא לגינון ולא לתחבורה ציבורית. אין זכויות וחובות נפרדות. לא הגיוני. זה פשוט לא הגיוני.
כל אישה, לא משנה מה היא מצביעה – ימין, שמאל, מרכז – כל אישה צריכה להזדעזע. אי-אפשר להפנות את הראש יותר, אין את הפריבילגיה הזאת. אין לנו יותר את הפריבילגיה להפנות את הראש, כי כל פגיעה, כל הפרדה, בסוף פוגעת בנשים. אנחנו נילחם על זה גם אם אנחנו נצטרך לבוא להפגין בבני ברק הפעם. זה לא יקרה.
עכשיו, אפרופו זכויות, משטרת המחשבות, טירוף מערכות – אני מתמללת דברים של, מה שנקרא, ח"כ בכיר בשם משה סעדה, מוועדה בכנסת. תמלול, אוקיי? אני לא רוצה להתייחס – למי הוא דיבר. אם תרצו, אני אחר כך אספר. ככה הוא אומר לאזרחית שאמורה להתמודד בפריימריז באחת המפלגות, עד כמה שידוע לי: את צריכה לעוף מפה. את קראת לאנשים להגיע לאבן יהודה למחות נגדי. "היא מפרסמת את הסרטון - - - היא כותבת – היא יושבת פה, בוועדה בכנסת – כתבה ככה בטוויטר שלה", והוא מצטט מה אותה אישה כתבה בטוויטר שלה: "'כך ייעשה לכל משת"פ של ממשלת הבגידה, ההשתמטות, הביזה, הטבח וההפקרה, עד שהם יעופו מחיינו', ומפרסמת את הסרטון - - - בריש גלי, בלי לחשוש. אתה יודע למה היא עושה את זה?", אומר סעדה, "כי יש לה חסינות. ואחר כך תדבר איתי על מילים ומוסר - - - אני מצפה ממך עכשיו", הוא פונה לשני שוטרים שיושבים בוועדה, "- - - במדינה מתוקנת, אם היא עושה עבירות פליליות, היא תיעצר פה - - - וזה ייתן תחושה שיש דין ויש דיין. אם היא פה יושבת ומחייכת לך מול הפנים ואתה לא עושה דבר – זה מראה שאתם לא פועלים. יש פה אוזלת יד, וכל מה שאתם אומרים הן מילים חסרות משמעות. לכן אני מצפה ממך, תרים טלפון עכשיו למפכ"ל המשטרה, לשר לביטחון לאומי" – אני מזכירה שהוא עבריין בעצמו, כן? עבריין מורשע. "אני מצפה שהיא לא תצא מהאולם הזה מבלי שכובלים אותה באזיקים – לא יכול להיות - - - היא תשב מחייכת עם תחושה של ביטחון - - - אני מניח שקיבלה - - - 989 לייקים - - - ומה עושה משטרת ישראל?"
משה סעדה הפך להיות שטאזי. מה היה השטאזי? ממשלת המחשבות. שכנים היו מִשטנקרים על שכנים. אני רוצה להזכיר למשה סעדה שעדיין במדינת ישראל אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים. היא לא הסיתה נגדך. היא ביקשה מאנשים לבוא ולהפגין מול הבית שלך. מה לעשות, זה חוקי. וכן, היא חושבת שאתה חלק מממשלת הבגידה. מותר לה לחשוב ככה. עדיין מותר לה לחשוב ככה, ואי-אפשר לעצור אותה.
אבל מה משה סעדה מראה לנו? שעוד קדנציה אחת בשלטון ואזרחי מדינת ישראל לא יוכלו לחשוב מה שהם רוצים; לא יוכלו להפגין מתי שהם רוצים ואיפה שהם רוצים – עם אישור, כמובן, אף אחד לא יכול להפגין במדינת ישראל בלי אישור משטרה. משה סעדה רוצה שיעצרו ויכבלו באזיקים מישהי שקראה לבוא להפגין נגדו. וזה מה שמחכה לאזרחי מדינת ישראל עוד קדנציה אחת. זה מה שמחכה לנו. כי יש פה חבורה שלמה שבתוך הליכוד – הליכוד, שאמור להיות מפלגה עלק ליברלית – קיצוניים, מסוכנים, שמדברים במתק שפתיים. וכולם יודעים מיהם. זה קלנר וזה עמית הלוי וזה משה סעדה וזו טלי גוטליב, שלא חושבת שיש להם זכויות במדינה הזאת, לא חושבת שלהפגין זאת זכות לגיטימית. לא חושבת שלחשוב שהקואליציה. קואליציה שכרגע מעבירה חוק – אתם יודעים באיזה חוק אנחנו דנים עכשיו, ביציע? אתם יודעים איזה חוק? אני אספר לכם. החוק בעצם קובע שאם אתה חרדי ולא התגייסת לצבא ואתה משתמט, אי-אפשר יהיה לעצור אותך; אם אתה חילוני ולא התגייסת לצבא, אפשר לעצור אותך. אנחנו במדינת ישראל, מדינה שעדיין אמורה להיות דמוקרטית – ויהיה חוק שונה לשני סוגים של אזרחים. שמעתם על דבר כזה? התעוררתם הבוקר לשמוע שהולכות להיות בעיר מדרכות מופרדות לנשים וגברים? שמעתם על זה? יש פה נשים בקהל – מקובל עליכן? אני מקווה שגם על הגברים זה לא מקובל. תודה. אז הולך להיות חוק נפרד במדינת ישראל, ואת זה מובילה קואליציה עלק ליברלית. עכשיו, אני עמדתי פה והקראתי את הסעיפים מהחוקה של הליכוד. סעיף י' אומר: גיוס חובה לכולם. הם שכחו מזה. שכחו לחלוטין.
זה מה שקורה. הולך להיות לנו יום קשוח, שבו במקום להעביר – זה ניקוי שולחן, בדרך כלל בשבוע האחרון עושים ניקוי שולחן, מעבירים חקיקות בהסכמה לטובת אזרחי מדינת ישראל. מה שהולך לקרות כאן השבוע זה שיעברו שישה חוקים שמפרידים בין דם לדם, מפלים בין שני סוגים של אזרחים, והכול, הכול לרעת הצבא ולרעת אזרחי מדינת ישראל, העמקת השסע והפרדה. תודה.
1,233 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.