אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להשיב תגובות למגיבים אצלי ברשתות. חלקם שואלים אותי: מה הטעם לנאום באולם ריק? אתה מדבר - - -
אולם ריק – תכף, אני משיב. אולם ריק – ואנשים מקבלים שכר, אגב, משני הצדדים. אתה לא יכול להיכנס להסברים ולהסביר שמדובר על עבודה של חברי הכנסת, חלקם באים, חלקם לא באים. אבל הסבר אחד יש לי: אני מדבר לא רק לחברי הקואליציה, גם לחברי האופוזיציה ולחבריי לסיעה שרון ניר, חמד עמאר – אני בעיקר מדבר לציבור, וגם אליך, אדוני היושב-ראש. אני אוהב - - -
אני אוהב לקיים דו-שיח.
מה שאני מציע לך, את כל המחשבות האלה תאסוף לי, כי אתה פורש מהכנסת.
בדיוק, בדיוק. אז תאסוף את זה.
זאת הבעיה. כולנו לא רוצים שתפרוש, אבל - -
- - אבל דווקא האנשים הטובים פורשים.
עכשיו אתה מוסיף. תעצור את הזמן כשהשר מדבר.
תעצור. פשוט תעצור.
אני חוזר ואומר: אנחנו כאן בכנסת מכבדים את המעמד. מדברים קודם כול לציבור שיושב בבית, שרואה אותנו. הציבור הזה שומע את העמדות שלנו, במיוחד כשאנחנו באופוזיציה ומציבים אלטרנטיבה שלטונית. ככה הכנסת צריכה לעבוד. לא פעם אמרתי שאת כל הוויכוחים צריך לנהל כאן, באולם הזה, ואני מצטער שחברי הקואליציה, שפעם אחר פעם באים ומרימים ידיים על החוקים כשחלקם בכלל לא יודעים מה זה החוקים האלה – לא משתתפים בדיונים, לא רק באולם המליאה, גם בוועדות. ולצערי, אנחנו רואים את זה ביתר שאת בשבועות האחרונים של הכנסת העשרים-וחמש. לאנשים אין מושג על מה הם מצביעים. כרגע הם עסוקים בהישרדות הפוליטית, עסוקים באיך להימנע מהפליטה מהכנסת, ולא מעניינים אותם שום חוקים.
בפרסה, מאחורי המליאה פה, בשיחות סגורות, חלקם מביעים התנגדות. בשביל זה נבחרתם, בשביל להביע התנגדות באולם הזה, כי זאת ההתחייבות שלכם בפני הבוחר שלכם. אם אתם מתנגדים לחוק, ושם, איפה שאתם שותים קפה, אומרים שאתם לא מרוצים מהחוק, וכאן אתם מרימים ידיים בעד החוק – אז תחפשו עבודה אחרת. בשביל מה נבחרתם לכנסת? זאת התשובה שלי לכל המגיבים ששואלים אותי: למה אתה נואם באולם ריק? אז מה אתם רוצים, שאני לא אנאם? אני נואם, ואני חושף את כל הדבר שאנחנו יודעים, כי החוק הזה, שאנחנו דנים עליו עכשיו, לא רק שהוא פסול בהיבט הציבורי – יש גם פגמים משפטיים, בחוק הזה, והפגמים האלה נדונו בוועדת החוץ והביטחון. אפשר לשמוע את הנימוקים וההסברים של הקואליציה – החוק הזה ייפסל בבג"ץ, החוק הזה בא לעקוף את החלטת בג"ץ.
חלק מחבריי בקואליציה יגידו: נכון, בג"ץ לא צריך להתערב. זאת המטרה שלנו. בואו נהרוס את בג"ץ, בואו נשלח D9 לבג"ץ. אבל ככה עובדת מערכת עם איזונים ובלמים. ואם בג"ץ אומר שצריך לחוקק חוק שירות הביטחון שיהיה שוויוני לכולם, אי-אפשר לעשות החלטת ממשלה, כפי שעשתה הממשלה הזאת עוד לפני 7 באוקטובר – החלטת ממשלה קובעת לא לאכוף את חוק שירות הביטחון, ואחרי גל של ביקורת ציבורית להביא בדלת האחורית חוק שייאסרו מעצרים, ולא של אלה שמשתמטים – רק של תלמידי ישיבות. זו לשון החוק. עכשיו, הייתם באים ואומרים: אנחנו רוצים להקפיא את כלל המעצרים, שלא תהיה אכיפה. מי שמשתמט מהצבא – איך אומרים, אנשי הקואליציה: מה עם תל אביב? מה קורה עם תל אביב? תבדקו מה קורה עם תל אביב, מהם אחוזי הגיוס בתל אביב, לפני שאתם מדברים שטויות. כי אחוזי הגיוס בתל אביב הם בין הגבוהים במדינה. אבל אתם המצאתם את הסיפור הזה של משתמטים בתל אביב; המשתמטים החילונים, כמו שאתם אומרים. תבדקו.
אז לפחות, אם הייתם הוגנים, הייתם אומרים: בואו נקפיא את המעצרים של כולם. לא, אתם לא מסוגלים לעשות את זה. בלשון החוק אתם כותבים שמי שלומד לא פחות מ-45 שעות שבועיות – אסור יהיה לעצור אותו גם אם הוא משתמט משירות צבאי. תגידו, אתם אשכרה השתגעתם? מי תכנן את הרעיון ההזוי הזה? אתם מדברים שם על כל מיני מנגנונים, שבתוך הישיבה יהיה אחראי שיבדוק כמה שעות לומד הבן אדם; אחר כך בצבא יהיו אנשים שיאכפו את הדבר הזה, שיגידו: אותו אתה תעצור, אותו לא תעצור. ואז אתם מתפלאים שהרמטכ"ל כותב מכתב חריף נגד ההזיה הזאת, אין לי מילה אחרת מאשר לקרוא לחוק הזה הזיה. ואתם קוראים לרמטכ"ל – תתפטר, דע את מקומך. זה הרמטכ"ל שאתם בחרתם אחרי 7 באוקטובר. אני רוצה להזכיר לחלק מחברי הקואליציה שאתם בגאווה רבה צעקתם: זה הרמטכ"ל שלנו – כאילו אתם הפרטתם את צה"ל, כאילו צה"ל זה רק שלכם, כאילו לצד הזה אין בנים ובנות שמשרתות ומשרתים בצבא. פשוט בושה איך שאתם מתנהגים.
הרמטכ"ל שם תמרור אזהרה מובהק. ואני שומע שאנשים אומרים: לא טוב לך? שים את המפתחות, תתפטר. אבל אתם בחרתם ברמטכ"ל הזה. הרמטכ"ל צריך לקבל גיבוי מלא, כי הרמטכ"ל אמון על צבא הגנה לישראל, וצבא הגנה לישראל שומר על מדינת ישראל. ואם אתם פוגעים ברמטכ"ל באמירות שלכם, אתם פוגעים בביטחון במדינה, אתם פוגעים במדינת ישראל. אני חושב שלחלק מחברי הקואליציה לא נפל ולא ייפול האסימון. הם פשוט לא מבינים את הדברים הבסיסיים, שלצערי עליהם אנחנו צריכים לדבר פעם אחר פעם כאן, מעל דוכן הכנסת.
חברי הכנסת, אני מייצג את סיעת ישראל ביתנו. אנחנו פעם אחר פעם אומרים – מתוך האופוזיציה כמובן, אופוזיציה ממלכתית – דבר פשוט מאוד: מדינת ישראל זקוקה לממשלה ציונית ויציבה. מדינת ישראל גם זקוקה לראש ממשלה שיעמוד בראשות הממשלה שלא רק שיהיה לו הניסיון המתאים – חשוב שיהיה לו חזון ציוני. ולכן אנחנו בישראל ביתנו אומרים שני דברים פשוטים; לא צריך לפרשן אותנו, אנחנו מאוד ברורים וחדים במסרים שלנו: קודם כול, להחליף את הממשלה הרעה הזאת, הממשלה הכושלת, שאין לה כמעט שום הישג. והדבר השני, לדאוג לכך שאביגדור ליברמן יעמוד בראשות הממשלה, שהיא תהיה ציונית, רחבה, שהממשלה הזאת תעבוד למען הציבור ושהממשלה הזאת תחזיר שפיות לעם היהודי ולמדינת ישראל.
וכשאני מדבר על הממשלה הציונית, אני חותם שבממשלה שלנו לא רק שנבטל את החוקים ההזויים האלה – גם לא נקדם רעיונות של כל מיני קבוצות קטנות ששולטות בממשלה כולה ולוקחות את המדינה לשוליים. הסיפור הזה הוא באמת שוליים. הסיפור הזה הוא סיפור של קיצוניים. גם כשאני שומע חלק מהרבנים שאומרים: נמות ולא נתגייס – אני רוצה לשמוע גינוי טוטאלי; לא אמירה של: אנחנו מתנערים, אבל אנחנו נוכחים באותו כנס עם אותם רבנים. איך זה מסתדר? גינוי זה גינוי. מעולם לא ראיתי דבר כזה שבכנס של רבנים יושבים אנשים שלא מסכימים עם הדברים, ופתאום אתה רואה שהם קמים ועוזבים. לא ראיתי דבר כזה, אז אם אתם לא קמים ולא עוזבים, אתם מזדהים עם האמירות האלה. לו הייתם קמים ועוזבים ואומרים: לא נשתתף בפעם הבאה בכנס הזה, שבו אומרים דברים קשים כאלה, איכשהו הייתי מקבל את ההסבר. אבל לא רק שאתם לא מתנערים, אתם גם עושים הכול בשביל שאחרי זה הקואליציה והכנסת יקדמו חקיקה שהיא תואמת את הדברים הקשים שנאמרים בכנסים האלה. אז אני לא משתכנע מה"כנות" שלכם.
אתמול הכנסת העבירה חוק-יסוד: לימוד תורה. דיברנו על זה בהרחבה, הסברנו מדוע החוק הזה רק יגביר את הפילוג ואת השיסוע. והחוק הבא בשבוע האחרון של הכנסת הוא חוק שאומנם נקרא תיקון מס' 28, והשם הזה לא אומר הרבה לציבור הרחב, אבל החוק הזה אוסר מעצרים של משתמטים. אני אמרתי שלצערי ועדת חוץ וביטחון הפכה לוועדת חוץ והשתמטות, ולא לוועדת חוץ וביטחון. בקומת הסיעות כאן, בקומה הראשונה בכנסת – ואני מדבר אליך, אדוני היושב-ראש; אמרת שאתה תוסיף לי, נכון?
סומך עליך. בקומה הראשונה של הסיעות יש תמונות של חברי הכנסת מהכנסת הראשונה. כל סיור בכנסת עובר דרך הקומה הראשונה של הסיעות, והמדריכים המדהימים שעובדים כאן בכנסת מאגף המבקרים לוקחים את הקבוצות האלה ומסבירים להן ומספרים להן על האנשים הגדולים שישבו כאן בבית הזה, בשולחנות האלה, בכיסאות האלה. ויש שם אנשים ברמה בין-לאומית. יש אנשים שידעו לקיים פה ויכוחים קשים. אני מסתכל על הסרטונים משנות ה-70 – אני חושב שבשנות השבעים כבר הכניסו מצלמות למליאה. אתה אומר לעצמך: וואו, איזה דברים היו פה לפני 50 שנה. היית שומע ויכוח אידיאולוגי אמיתי, אם זה לפני פינוי סיני, לפני הסכם השלום עם מצרים; אם זה בשנות השמונים, כשהיו שתי ממשלות אחדות; שנות התשעים, הקשות ביותר שהיו פה ושהמדינה ידעה. את כל זה מספרים לקבוצות שמגיעות לכנסת, ואתה שואל את עצמך: אם האנשים האלו היו עכשיו בכנסת, הוויכוח שמתנהל סביב החוקים – לא רק החוק הזה, גם עוד חמישה-שישה חוקים שהכנסת תעביר אותם בשבוע האחרון – איך הוויכוח הזה היה מתנהל פה בכנסת? אני משוכנע שהיינו רואים פה מעשים דרמטיים. היינו רואים אפילו פיצולי סיעות. היינו רואים פה שאנשים מתפטרים על רקע אידיאולוגי, כי הם עומדים על דעתם. אני לא מדמיין שאנשים שבנו את המדינה בשנות הארבעים, חמישים, שישים, והמשיכו לכהן גם בשנות השבעים, וחלקם גם בשנות השמונים, היו מעבירים חוק כמו פסקת ההתגברות נגד בג"ץ; אבל על מה? על עניין אידיאולוגי? לא, על עניין שולי שנוגע לחבר'ה של המפלגות החרדיות. אצבע בעין לבית המשפט, כשהם בעצמם יודעים שהחוק רק יגביר שנאה ופילוג כלפי הציבור החרדי. ואחר כך באים אנשים ואומרים: קשה להיות חרדי במדינת ישראל, יש שנאה כלפי החרדים. אני מתנגד בתוקף לשנאה, לא רוצה שום שנאה. אבל אני רוצה שיהיה היגיון.
אני רוצה שאנשים יבינו שאי-אפשר לחוקק חוק שאומר: אתה תהיה אזרח סוג א', ואתה, זה שמשרת, אתה תהיה אזרח סוג ב' – למה? כי אתה לא בממשלה. אנחנו בממשלה, ומותר לנו לעשות, כי אנחנו בשלטון. אני לא מדמיין שהאבות המייסדים של המדינה, שהיו כאן שנים, בבית הזה, היו מאפשרים לחוק ההזוי הזה לעבור.
אני רק אגיד לסיום: זה יהיה מבחן הציבור בבחירות ב-27 באוקטובר. אנחנו רוצים שהציבור ששומע אותנו בבית, שמגיע לבקר אותנו – ברוכים הבאים לכנסת – ישמע על מה אנחנו מתווכחים כאן, איזו מדינה אנחנו רוצים לראות, ואיך אנחנו נדאג שהחלום הציוני ימשיך להתגשם, ולא כפי שעושה הקואליציה, שהורגת במו ידיה את החלום הציוני של מדינת ישראל. כי החוק הזה, ובזה אני מסיים, לא רק שהוא, כמו שאמרתי, אנטי-חברתי – הוא אנטי-חוקתי, הוא גם אנטי-ציוני. תודה רבה.
1,521 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.