גברתי היושבת בראש, חבריי וחברותיי, חבר הכנסת שנמצא פה, לבקשתם של שר הביטחון ישראל כץ ומזכיר הממשלה אנו מביאים היום לאישור המליאה את הוראת השעה. שר הביטחון ומזכיר הממשלה הציגו בפניי ובפני חברי ועדת החוץ והביטחון שבראשותי את הקשיים הנובעים ממדיניות המעצרים ואת השפעתם האפשרית על הרחבת שורות צה"ל. אני עומד לפניכם לאחר שעמלנו והתאמצנו ולא חסכנו בדיקת כל פתח ואפשרות להעברת חוק הגיוס עוד בכנסת הנוכחית. לצערי, לא הספקנו. המלחמה גזלה את רוב תשומת הלב של עיסוקנו, ובזמן שנותר לא היה די לפתור סוגיה כה כבדה שנמצאת בליבת הקיום שלנו כאן, כמדינה יהודית הנדרשת לאזן בין הרצון לשמור על עולם התורה לבין הצורך להגן על המדינה באמצעות כוח לוחם.
במונחים יהודיים עתיקים, אפשר לדבר על חובתנו לאזן בין מצוות לימוד התורה לבין מצוות "עזרת ישראל מיד צר". מעבר לסוגיית הזמן, אני יכול להעיד שהרבה גורמים בחשו בהצעת חוק הגיוס. היו שבאו בתמימות וברצון טוב, והיו שבאו להכשיל רק כי זו אינה הממשלה שלהם, ומה זה חשוב אם יכולנו לפתור את הסוגיה. חבריי לאופוזיציה, אנחנו יודעים שלו תינתן בידכם הברירה לצרף מפלגות חרדיות לממשלה בראשותכם, או לחוקק חוק גיוס חרדי, אתם תפטרו אותם מגיוס.
בשבועות האחרונים אנחנו עדים למסע תעמולה מקיף נגד אחינו החרדים על ידי רוב כלי התקשורת ומפלגות האופוזיציה והמועמדים השונים המתחרים על תשומת לב בוחריהם. לחרפתנו, שנאת החרדים מביאה קולות. החרפה גדולה עוד יותר שעה שאנחנו זוכרים באיזו תקופה אנחנו נמצאים, תקופת בין המצרים, בין י"ז בתמוז לתשעה באב. כשקוראים, חבר הכנסת פינדרוס, את יוסף בן מתתיהו, מבינים שלא ריבוי המפלגות והכיתות והקולות גרם לחורבן, אלא אי-קבלת האחר הפוליטי, האחר הרוחני, האחר התרבותי, ובייחוד האחר הסוציולוגי. רב נפתלי צבי יהודה ברלין, הלוא הוא הנצי"ב מוולוז'ין, תיאר במאה ה-19 את מה שבמאה הראשונה בירושלים במילים קצרות ומצמררות: "מפני שנאת חינם שבליבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה" – כלומר, קיצונית – "ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית". אנחנו לא צמים לחינם ולא מתאבלים לשווא, אלא מבקשים ללמוד מהעבר ולהשליך אותו על ההווה שלנו. יהודים חרדים עוברים כיום ברחובות ישראל ושומעים חרפות וגידופים ולעיתים מקבלים מכות. ראיתי סרטון של מפגינה שכינתה אדם חרדי בכינוי "אויב". ובכן, האיש הזה שירת בצבא ובנו משרת כעת בקרבי, אבל די היה בחזותו החרדית כדי שהחצופה הזו תבזה אותו. אני רואה בה תוצר באושים של אווירת ההסתה נגד אחינו ואחיותינו.
ביחס לסוגיית הגיוס יש כיום הסכמה, הסכמה רחבה אפילו, הסכמה הרבה יותר רחבה ממה שמציגים אותה בתקשורת בחברה הישראלית, שמי שלומד תורה יכול לשבת וללמוד ללא חשש. צריך לומר, אגב, וזה חשוב להגיד: זו זכותה של מדינת היהודים, שהיא תומכת בלומדי התורה. תורת ישראל קשורה לזהות היהודית העמוקה ששמרה עלינו בלילה הארוך של גלותנו במשך כמעט אלפיים שנה. יחד עם זה, קיימת גם הסכמה רחבה מאוד, רחבה מאוד מאוד, שמי שלא לומד תורה חייב להתגייס. עכשיו זה כבר קורה, עם הקמת היחידות החרדיות לסוגיהן, אם כי במספרים פחותים ממה שיכולנו להביא לו העברנו את חוק הגיוס. עם החוק הזה יכולנו להביא בתוך ארבע שנים לגיוסם של יותר מ-30,000 חרדים. איזו החמצה. בעזרת השם, נתקן בכנסת הבאה.
אך אם לא נפריע למהלך ההיסטורי, ציבור המתגייסים הזה ילך ויגדל, בעזרת השם. ביקרתי עם ראש הממשלה בבסיס החשמונאים, וראינו מקרוב את חזון הגיוס החרדי הופך למציאות בשטח. אנחנו יודעים, גברתי היושבת בראש, שבחברות אולטרה-שמרניות כמו החברה החרדית, השינויים מתבצעים באיטיות, אבל ברגע שהם קורים, מדובר בשינוי קבוע. אנחנו זקוקים לסבלנות. לצערי, המחשבה הנואלת כאילו קמפיין השנאת החרדים בתקשורת יביא לניצחון השמאל בבחירות גורמת להחמצת השעה ואי-הבנת גודלה.
אז לאחר שהכשילו את חוק הגיוס המלא, נותרנו עם רדיפה מסוג אחר – מעצר של לומדי תורה. שימו לב, בניגוד לתעמולה השקרית בתקשורת, החוק שאני מניח על שולחן הכנסת, לבקשת שר הביטחון ומזכיר הממשלה, מבקש לבלום את הסחף הנורא של מעצר לומדי תורה לתקופת הבחירות ומעט אחריה, בתקווה שהממשלה הבאה תצליח להעביר את חוק הגיוס, ומתוך הבנה כי המעצרים יוצרים אפקט הפוך מן הרצוי ועלולים לפגוע במאמץ הגיוס ולהקטין את היקף המתגייסים בפועל. אמרו את זה לא פעם גורמים הפועלים בשטח בתחום שילוב חרדים בצה"ל. בינתיים, המראה של מעצר לומדי תורה הנכלאים בעוון הלימוד הוא בלתי נסבל במדינת היהודים, גברתי היושבת בראש, תהא הסיבה אשר תהא. מדינת היהודים אינה מסגרת ריקה בלבד, אלא התגשמות הרעיון של משה שקראנו שלשום בפרשת השבוע: "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אֹתה". לשבת בארץ יכולים לעשות יחידים תחת שלטון זר, אבל להוריש את הארץ לדורות הבאים יכולה לעשות רק האומה ולא יחידים, באמצעות הקמת ממלכה או מדינה שתחיל את הריבונות על הארץ וכך תוכל להנחיל אותה לדורות הבאים. במדינה כזאת, שהיא חזון הדורות, לא ייתכן שיכלאו יהודים בעוון לימוד תורה. ושוב, לא מדובר על מי שלא לומד תורה, שהוא חייב להתגייס לכל הדעות – מדובר על תלמידי הישיבה העוסקים בתורה. אחזור שוב: לא מדובר על פטור גורף לכל המגזר החרדי, אלא רק ללומדי תורה. אני חוזר על זה, כי כנראה שזה לא ברור. לא מדובר על פטור גורף לכל המגזר החרדי, אלא רק ללומדי התורה. כאמור, אנחנו נמצאים כיום בימי בין המצרים, אסור לגרום לקטרוג גדול, חלילה, על עם ישראל. העם עצמו בריא וחזק ומתנגד ברובו הגדול לביזוי כבוד התורה. התיקון של שנאת חינם מתחיל בראש ובראשונה בלימוד מעמיק של הסיבות לחורבן, וממילא הדרכים לתקנו.
אני מצפה מכל חבריי, במיוחד חבריי באופוזיציה, להתעלות לגודל השעה ולהצביע ביחד איתנו על החוק הזה. במהלך הדיונים בוועדה ביקשנו מנציגי צה"ל להציג ולו מקרה אחד שבו מעצר של לומד תורה הוביל לגיוסו לצה"ל. הם לא הצליחו להציג מקרה אחד כזה, משום שאין אחד כזה. מדיניות המעצרים רק מעמיקה את השסע והקרע בחברה הישראלית. כולנו עדים לחסימות הכבישים ולמהומות ברחובות. המציאות הזו, האמינו לי, אינה מחזקת את הגיוס – להפך, היא אינה מחזקת את צה"ל ואינה מחזקת את החברה הישראלית, שכה יקרה וחשובה לנו.
חבריי וחברותיי, הבה נתאחד סביב התיקון הזמני הזה – שוב, התיקון הזמני הזה בלשמש דוגמה לילדינו שהינה, אנחנו יודעים להתאחד ולא רק לריב ולהצביע על המומים של האחר. ביום רביעי יחול ראש חודש מנחם אב. הינה ההזדמנות לתיקון. תודה רבה, גברתי.
969 מילים של בועז ביסמוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.