קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, היום נפל סרן ד"ר אורי יוסף סילבסטר. אתמול ליווינו את אדם ומיכאל, אדם צרפתי, מיכאל טיוקין, השם ייקום דמם. אז קודם כול, אני משתתף – אני מקווה שכמו כולם כאן – בתנחומים ובאיחולי רפואה שלמה לפצועים הרבים מהשבועות האחרונים. אבל השתתפות של אנשי ציבור חייבת להיות השתתפות גם בהבנת הבעיה וגם בתיקון, בעיקר בתיקון, בכוח הציבורי שיש לנו לתקן ולמנוע את הפגיעות והנפילות הללו. ולכן אני רוצה – לכן עליתי לכאן, כדי להגדיר ולהבהיר מהו האיום ומהו התיקון שאנחנו מחויבים לממש.
אורי, אדם ומיכאל לא נפלו בגלל פגיעה של רחפן נפץ, הם נפלו בגלל פגיעה של האויב. האויב הוא לא הרחפן, כמו שגם הטיל או הנשק הגרעיני אינם האויב. האויב הוא האידיאולוגיה הרצחנית של האסלאם הרדיקלי, שיש לה שליטה – שיש לה שליטה בשטח, שיש לה שליטה במשאבים, שיש לה שליטה באוכלוסייה. זה האויב. בכל מקום שיש לאידיאולוגיה כזאת, לאידיאולוגיה רצחנית כזאת, שליטה, בכל מקום כזה, לעולם לעולם יהיו אמצעי לחימה; לעולם ייוצרו, לעולם יחודש הייצור. ראינו את זה בכל מקום. גם מי שלא הבין את זה מראש – זו משימת חייהם, זו מצוות הג'יהאד שלהם, זו האמנה שלהם, זו האמונה שלהם. זה מה שיקרה, זה מה שקורה.
הרחפן לא בא מן הים, והוא לא גידולי מים, לא גידולי אוויר ולא נוחת משמיים. הרחפן צומח משם, מהאויב, קרי, מהשלטון של האידיאולוגיה הברברית הזו של האסלאם הרדיקלי. משם צומח הרחפן – מהתשתיות החברתיות והכלכליות שיש לאויב, מהרעיונות, מהאידיאולוגיה הדתית, עבור בחינוך, אחר כך בארגונים, במוסדות החברתיים, במימון, בכלכלה, ובסוף יש את כלי הנשק, את האמל"ח. בסוף. וכשנגמר, כי צה"ל פוגע באמל"ח, אז הוא מתחדש. לכן הוא התחדש בחמאס, לכן בלבנון, לכן באיראן, לכן בכל מקום – מכיוון שיש תשתיות.
אני אומר את זה בפרט היום, כי היום היה דיון בוועדת החוץ והביטחון על הרחפנים. אני יצאתי ממנו, ולא בפעם הראשונה, בתסכול עמוק, מכיוון שהתובנה הפשוטה הזאת, ההגדרה הפשוטה הזאת של מי האויב, במי צה"ל נלחם, מול מי הרמטכ"ל עומד, מול מי כוחות הביטחון עומדים – ההבנה הפשוטה הזאת, ההגדרה הפשוטה הזאת של מי האויב עדיין לא חלחלה למערכות הביטחון שלנו. המערכות שלנו רואות בנשק את האויב ומשקיעות אין-סוף אנרגיה, אין-סוף משאבים, אין-סוף מיליארדים, בהגנה – בגדרות, בעוד אמל"ח, עוד כיפת ברזל, עוד קלע דוד. כל פיתוח, כל איזה כלי, כל אמל"ח של האויב – ישר פיתוח של כלי הגנה בממדים מוטרפים.
החטא הזה בתפיסת הביטחון שלנו, החטא הנוראי הזה, מתחיל מאותו מסמך של תפיסת ביטחון, שדן מרידור הוסיף לו בזמנו – ב-2003, כמדומני – את רגל ההגנה. אני מציע לחברי ועדת החוץ והביטחון שכאן ללכת ולקרוא את זה בחדר הוועדה. זוהי רגל הגנה שהתנפחה לממדים מוטרפים. מוטרפים. לא שלא צריכים להיות אמצעי הגנה. הם צריכים להיות חלק ממערכה שתכליתה הכרעה, תכליתה ניצחון. רגל הגנה שהפכה את רוב משאבי הצבא, רוב משאבי המדינה שלנו, להתמודד עם הטיל בעת מעופו או עם הרחפן בעת מעופו, וכמעט כלום השקעה בחיסול התשתיות, בפירוק התשתיות.
העולם משתנה. אמרתי אתמול בוועדה, אני אומר כאן: העולם משתנה. אנחנו בעידן שאחרי מהפכת המחשב, אנחנו בעידן הנשק החדיש והנגיש, וכל ילד בביר הדאג' – כמו כל מי שמכיר את נושא הרחפנים – לא אחד, לא עשרות, לא מאות; אלפים שחוצים את הגבולות שלנו. אלפי רחפנים חוצים את הגבולות שלנו באמצעים פשוטים. זה ילך ויחריף, כיוון שהמגמה הזאת תלך ותחריף. הנשק יהיה יותר חדיש ויותר נגיש. ולכן הניסיון להגן, הניסיון לקזז את היכולות האלה באמצעי ההגנה הוא לא ריאלי. הוא לא ריאלי כלכלית. אי-אפשר. כמו שלא היה אפשר על כל קסאם של קצת ברזל וחומר נפץ לתת מענה של כיפת ברזל או של קלע דוד, אי-אפשר גם בעידן הזה של הרחפנים לקזז את זה באמצעי הגנה. זה לא נכון כלכלית, זה לא נכון מעשית. לכן צריך לעבור, והעולם יעבור כך או כך, אבל גם אנחנו חייבים לעבור להכרעה, וצריך לעבור קודם כול מנטלית, מהגנה להכרעה. מנטלית ומעשית.
ולכן בלבנון התוכנית המבצעית של צה"ל – אני אומר את זה כאן לחבריי השרים, אלה שבקבינט, וכמובן לרמטכ"ל, שאמור מבחינה מקצועית מזמן להגיש תוכנית של הכרעה. הכרעה משמעותה פגיעה בתשתיות, לא באמל"ח, לא רק ברחפן, לא רק במפעיל של הרחפן או במ"פ. את כל זה אנחנו עושים כבר שלוש שנים. זו לא הכרעה, זו לא תוכנית הכרעה. הכרעה – אם מבינים את האיום, אם מבינים את האויב, אדוני היושב בראש, אז פוגעים באויב. פוגעים באויב זה בתשתיות החברתיות והכלכליות שלו: בשדות הסמים של חיזבאללה – יש המון; בחברות הבנייה והנדל"ן של חיזבאללה בלבנון – יש המון; במפעלים, בתעשייה האזרחית. כל אלו תשתיות איראניות בלבנון. כידוע איראן שולטת בלבנון. עד הכרעה מלאה. מלאה. אין, לא תהיה קופת חולים שילד של חיזבאללון יכול ללכת; לא יהיה בית ספר שהוא יכול ללכת; לא יהיה מפעל תעשייה שאבא שלו יכול לעבוד שם; לא יהיו תשתיות של אנרגיה שהם יכולים להשתמש בהן. לעבור להכרעה. לא הגנה אלא הכרעה.
אני רוצה לומר עוד משהו לראש האופוזיציה שעלה כאן ודיבר על איבוד שליטה. אנחנו צריכים לעבור מהגנה להכרעה, זה נכון, צריכים לעשות את הפסע, את הצעד הנוסף הזה, אבל ברוך השם, התקדמנו. אני אומר את זה כי שמענו גם אותך, יאיר לפיד, בקדנציה הזאת, גם אתכם, חברנו לאופוזיציה, באופוזיציה, ואם היינו שומעים לכם לאורך המלחמה הזאת, כמו שאתם יודעים – ומי שישר כאן יודע – לא היינו היום לא בקו הצהוב ולא בקו הצהבהב, מיקי לוי ורם בן ברק. הדברים שלכם הרי נשמעים פה פעם אחר פעם. ואנחנו, ברוך השם, עברנו – ואת זה צריך לשבח, גם את ראש הממשלה, את הממשלה, את הצבא – עברנו מקרבות בלימה למתקפה, מקרבות הבלימה של 7 באוקטובר למתקפה, מול כל הלחצים ומול כל האיומים מבחוץ ומבפנים. כשאתה מדבר, יאיר לפיד, על אובדן שליטה, בוא אומר לך מה זה אובדן שליטה.
הינה, משה ביקש. זה אובדן שליטה, כשיועמ"שית – זה אובדן שליטה. זה פירוק המדינה.
זה מה שאתם עושים כאן, טור פז, מגבים לפחות את האנשים שמפרקים את המדינה.
- - את הממשלה במינוי שאין ספק שהיא חייבת לייצג אותו. גם אם דעתה האישית היא אחרת זו דעתה כגלי. היא לא מקבלת משכורת כגלי, היא יועצת משפטית.
היא לא מקבלת משכורת כגלי, היא מקבלת משכורות כיועצת משפטית. זה פירוק המדינה. זה לא משנה מי יהיה היועץ המשפטי מחר ומי תהיה הממשלה מחרתיים. זה פירוק המדינה. פירוק המדינה.
כשרמטכ"לים ממדרים ראש ממשלה, זה פירוק המדינה. לא בשעה 23:00 ב-6 באוקטובר, לא ב-24:00, לא ב-03:15.
ואם הזכרת אותו, רון, אז כשראש השב"כ ב-04:15 או 03:15 מכנס ישיבה, והוא מעיד על עצמו שהוא חושש לזליגה לאירוע רב-זירתי, אבל יש איזה אחד, בנימין נתניהו, אתה יודע, איזה בחור, בנימין נתניהו, שאותו הוא ממדר – אגב, במלחמה הזאת מידרו את בנימין נתניהו פעם אחר פעם. פעם אחר פעם – זה פירוק מדינה, מאיר. זה פירוק מדינה. כשקצין רוצה להעביר דוח על פילדלפי - - -
אל תאמר לי עמית, מאיר. אני מכיר את הדוח הזה היטב. כשקצין רוצה להעביר דוח לראש ממשלה – אני לא אזכיר את האלוף משנה הזה במודיעין, בכיר ביותר – והוא ממדר אותו, וזה עובר לרח"ט מחקר, וממדר את ראש הממשלה, וזה עובר לראש אמ"ן, וממדר את ראש הממשלה, ועובר לרמטכ"ל, וממדר את ראש הממשלה - -
אני מסיים. - - זה פירוק מדינה.
ולכן התיקון, גם בעניין הזה. ועל זה בדיוק הבחירות הללו – על אובדן השליטה, יאיר לפיד, אובדן השליטה של מערכות המדינה. מדמוקרטיה קלאסית לחזרה לשליטה של האזרחים, שהם הריבון בארץ הזאת והם יישארו הריבון.
1,177 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.