קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב בראש, חברי הכנסת, השר, השרה, אנו עומדים כאן היום להצביע על פיזור הכנסת מתוך אכזבה עמוקה. בראשית דבריי אני רוצה להעביר את תנחומיי למשפחות האבלות וברכות רפואה שלמה לפצועים. אנחנו תלינו תקוות רבות בשותפות הזו ובהרכב הקואליציוני הנוכחי, אבל לצערנו, תקוות אלו נכזבו לחלוטין.
הנושא המרכזי והמהותי ביותר שעמד לנגד עינינו – זה לא סוד – היה ועודנו הסדרת מעמד בני הישיבות. התרעתי בפני ראש הממשלה בעת המשא ומתן הקואליציוני ואמרתי לו: אם ברצונך להעביר את ההסדרה הזו בשלום, הדבר חייב להיעשות טרם הקמת הממשלה. אמרתי אז לנתניהו: בדיוק כמו שאתה הולך להעביר במיידי את חוק הנבצרות, החוק של הרב דרעי, חוק סמוטריץ' במשרד הביטחון, חוק בן גביר – תביא גם את הסדרת מעמד בני הישיבות. ולמרבה הצער, נדחינו. נתניהו סיפר לנו אז על מספר חברי כנסת בעייתיים, והמציאות הוכיחה שהבעיה רק הלכה ותפחה.
מי שאפשר את דחיית הפתרון בתחילת הקדנציה נושא באחריות למשבר שאליו נקלענו היום. כל סוגיה חיונית נדחתה לרגע האחרון במקום לכבד את דרישתנו לדאוג לעולם התורה מהרגע הראשון כפי שסוכם. הכישלון הזה שלוב בכישלון נוסף של הקואליציה. שנים זעקנו שיש לתקן את מערכת המשפט מן היסוד, ולא הקשיבו לנו, והממשלה הזו לא השכילה לבצע תיקון נחרץ ומיידי של המערכת. התוצאה הישירה של הרפיון הזה היא מסע הרדיפה חסר התקדים שאנו חווים כעת, כאשר ציבור חרדי שלם חי תחת איומים ופחד יום-יומי ממעצרים, בשל הכרעותיה של היועצת המשפטית המודחת, שהייתה פעם בממשלה, שמובילה פגיעה אנושה בלומדי התורה.
ואני פונה מכאן ישירות לראש הממשלה ושואל: איך אתה לא רועד? איך אתה ישן בשקט בלילה? איך ייתכן שבמדינה שנשלטת על ידי יהודים, במדינה שיש בה חוק שבות, דווקא יהודי שרוצה להמשיך את המסורת בת אלפי השנים וללכת בדרכיו של סבא שלו, וסבא של סבא שלו, ורוצה ללמוד תורה כאן בארץ ישראל, הופך להיות נרדף על לא עוול בכפו, ואתה, נתניהו, יושב מנגד?
אנו הולכים כעת לבחירות, אבל דבר אחד צריך להיות ברור לכל מי שיושב בבניין הזה: כנסות מתפזרות, ממשלות קמות ונופלות, אבל עולם התורה יעמוד על תילו לנצח. קול התורה לא ייפסק ולא יושתק באף מקום בעולם וגם לא בארץ ישראל, באף מצב ובאף תנאי, כי התורה היא חיינו ואורך ימינו לעולם ועד. לומדי התורה ניצחו ברוסיה את אלה שלא נתנו להם ללמוד, וינצחו פה בארץ את אלה שלא נותנים לנו ללמוד.
מה שברור הוא שלומדי התורה – הם ילמדו, והם ינצחו, ושלטון המשפט יקרוס.
379 מילים של מאיר פרוש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.