קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אזרחי ישראל, למרות השעה המאוחרת, אני רוצה לחבק ולהשתתף בצערה של משפחתו של סרן ד"ר אורי יוסף סילבסטר, השם ייקום דמו. ליבי איתכם. הוא נפל היום בדרום לבנון במאמץ ההגנה על מדינת ישראל ועל תושבי הצפון. יחד איתו נפצעו שישה קצינים וחיילים קשה, קל ובינוני, וכל שנותר לנו הוא באמת לאחל להם החלמה מהירה ורפואה שלמה.
אדוני היושב-ראש, אנחנו דנים פה על פיזורה של הכנסת, ואני רוצה להזכיר לכולנו שיש נושאים שהם חשובים, אבל יש גם נושאים שמכריעים את עתידה של מדינה. ייהוד הנגב והגליל אינו עוד תוכנית ממשלתית, הוא לא עוד סעיף בתקציב, הוא לא עוד ויכוח פוליטי. ייהוד הנגב והגליל הוא שאלת העתיד של מדינת ישראל, שאלה שלטעמי, תעמוד במרכז הבחירות הקרובות.
לפני יותר ממאה שנה, אדוני היושב-ראש, חלמו החלוצים על מדינה יהודית בארץ ישראל. הם לא הסתפקו בהכרזות. הם עלו על הקרקע, הקימו יישובים, עיבדו אדמה, סללו כבישים והפריחו את השממה. הם הבינו אמת פשוטה: מדינה אינה מתקיימת רק בזכות צבא חזק אלא גם בזכות אזרחים הבונים את ביתם בכל חלקיה של הארץ. הנגב והגליל מהווים למעלה משני שלישים משטחה של מדינת ישראל. הם עתודת הקרקע, הצמיחה וההתיישבות הגדולה ביותר שנותרה לנו, אך במשך שנים רבות מדי הם נדחקו לשולי סדר העדיפויות הלאומי. צעירים עזבו, יישובים נחלשו, והפער בין המרכז לפריפריה הלך והתרחב.
אסור לנו, אדוני, להשלים עם המציאות הזאת. מדינה שרוצה להבטיח את עתידה, חייבת לחזק את אחיזתה בנגב ובגליל; חייבת להביא לשם משפחות צעירות, חינוך איכותי, תעסוקה מתקדמת, תחבורה מודרנית וביטחון אישי; חייבת להפוך את הנגב והגליל למוקדי משיכה ולא לאזורי ויתור. הסיפור הוא לא סיפור כלכלי או חברתי, זהו סיפור ציוני.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דור המייסדים הוריש לנו מדינה. דורנו נדרש לייצב את פניה לדורות הבאים. זה לא עניין פוליטי, זה לא ימין ושמאל. זאת המשימה של כולנו. הנגב והגליל הם לא הפריפריה של ישראל, הם החזית הציונית של ישראל. והשאלה היא לא אם יש לנו את היכולת לחזק אותם, אלא אם יש לנו את הנחישות לעשות את זה. אני מאמין שכן, אני יודע מניסיוני שכן, כי עם שבנה מדינה כנגד כל הסיכויים, ידע גם להפריח את הנגב, להצמיח את הגליל ולהבטיח שארץ ישראל תישאר חזקה, פורחת ובטוחה לכל הדורות הבאים.
356 מילים של צביקה פוגל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.