קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, עם יקר, הקשבתי בקשב רב לנאום של חבר הכנסת ולדימיר – אני לא יודעת אם הוא נמצא פה – ואני חייבת לומר לכם, בין המופע הגועלי הזה שכולו השחרה, נהי, רחמים עצמיים ודמעות תנין, לבין המציאות בשטח – אין ולא כלום. פשוט שום דבר.
בזמן שיש מי שעוסקים בלשבת באולפנים או בחדרי הוועדות בכנסת וליילל ולהסביר כמה רע וכמה הכול קורס והכול שחור והכול נורא ואיום, ישנם חברי כנסת ושרים – ואני באופן אישי כיושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה – שעוסקים יום-יום בתיקון עולם כפשוטו. פשוט כפשוטו.
מאז שאני בכנסת, וביתר שאת מאז שאנחנו בקואליציה, הובלנו מהפכה שקטה, לדוגמה, בתחום שרק אני מתעסקת בו. שקטה, אבל היא היסטורית וחסרת תקדים, בתחום שהוזנח פה 73 שנה – מערך בריאות הנפש, החוסן והטיפול הקהילתי. לא הבטחנו הבטחות באוויר, הבאנו מעשים מתוקצבים: הזרמנו תוספת עתק של 1.4 מיליארד שקלים לבסיס תקציב בריאות הנפש, לצד תוכנית חירום לאומית שנקראת מקום לנפש, שהוסיפה מאות מטפלים בקהילה; שברנו את חסמי כוח האדם; ביטלנו את התוכניות לרפואה לזרים והכנסנו מאות תקנים לסטודנטים ישראלים; הובלנו מהפכת שכר היסטורית, עם הקפצה של כ-40% בשכר הפסיכולוגים בשירות הציבורי, והגדרנו את הפסיכיאטריה כמשימה לאומית עם תוספת שכר ומענקי קליטה בפריפריה; הקמנו מענים חלוציים בשטח, מפיילוט מד"א נפשי שמגיע פיזית לבית המטופל בשעת משבר, ועד מיסוד מקצועות ביניים כמו עוזרי רופא, אחיות מומחיות קליניות ותומכי בריאות נפש, כדי לקצר את התורים.
חבר הכנסת בליאק – אני לא מוצאת אותו פה – איפה היית כשהשווינו באופן מלא את התנאים והטיפולים לנפגעי פעולות האיבה בביטוח לאומי, כמו לפצועי צה"ל וכוחות הביטחון? איפה היית כשהשווינו את תנאיהם של משפחות פצועי הנפש שמאושפזים בבתי החולים לתנאיהם של משפחות פצועי הגוף? איפה היית כשהובלנו זינוק של 137% בתקציב אגף השיקום במשרד הביטחון לטובת גיבורינו מתמודדי הפוסט-טראומה? איפה היית כששיניתי נהלים של שנים ברשות האוכלוסין שהפלו לרעה מתמודדי נפש זכאי חוק השבות מלעלות ארצה?
לא עצרנו רק שם. כיו"ר ועדת העבודה והרווחה העברנו חוקים חברתיים ששינו סדרי עולם – את חוק הארוסות, ואת חוק הסיוע למשפחות נעדרים אזרחיים, ותיקון היסטורי לחוק משפחות שכולות שהעלה את גיל היתמות לשלושים והעניק ליתומים תגמולים אישיים. דאגנו לחיילי המילואים שלנו; דאגנו לשיפוי מעסיקים המעסיקים את חיילי המילואים; דאגנו לפטור מאגרות כבישי אגרה לחיילי מילואים; העברנו את תקנות הדיור המוגן (יציבות כלכלית) שישבו ושכבו שנים בוועדה שלנו.
אני מסיימת. חברי הכנסת, אנחנו רק באמצע הדרך, היעדים הבאים שלנו כבר מונחים על השולחן. אנחנו נשבור את המונופול המרחבי כדי לאפשר חופש בחירה במקום אשפוז, נקים מסגרות מעבר לשיקום בקהילה ונרחיב את מד"א נפשי ומתכללי בריאות הנפש. אנחנו נמשיך לעשות ולעשות, ואתם, חברי האופוזיציה, תמשיכו לבכות ולבכות. אנחנו נמשיך לעבוד, לקחת אחריות, ולהביא את ישראל ואת אזרחי ישראל למקומות טובים יותר. תודה רבה.
433 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.