קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באמת שואלת: למה קריאה ראשונה? למה לא מתקדמים? למה לא שנייה ושלישית? הרי זה לא ברור שאתם בעצמכם הצבעתם על פיזור הכנסת? אז מה אתם רוצים להרוויח עכשיו? לא הגיע הזמן שמדינת ישראל, שאזרחי מדינת ישראל יתעוררו בוקר אחד ויגידו: איזה מזל, יש תקווה? עוד חודש, עוד שבוע, עוד שבועיים – למי זה בדיוק תורם?
אני רוצה לספר לכם, וזה לא סוד, זו קדנציה הראשונה שלי. זו אולי העבודה הכי נוראית שהרגשתי בה. ממרום גילי חשבתי שאני באה למשכן כדי לתרום לאזרחים.
טלי, אני צעירה, צעירה מקצועית, ועצוב לי.
טלי, ב-25 אני אחגוג 61. יש לי נכד בן 14 וחצי. עשיתי כל כך הרבה בחיי האזרחיים.
הייתי אחות, הייתי מנכ"לית והייתי עורכת דין ודירקטורית והכול. לבוא לכנסת ישראל היה חלום אחד - - -
טלוש, לעשות ולעשות ולעשות. עם ככה רעיונות באתי, ובסוף, לצערי, אולי אני אלך עם משהו כזה. וזה עצוב לי, כי אני חושבת שנבחרי ציבור צריכים לראות רק את הציבור. אנחנו לא עושים טובה לאף אחד. נבחרנו כדי לעבוד, להיות שם בשבילם – לא בשביל עצמנו, לא בשביל האינטרסים שלנו ולא כדי לרצות את הבייס שלנו. והגיע הזמן. זה ארבע השנים הכי קשות שאני באופן אישי חשתי.
לצערי, מייד כשהגעתי אז היה טבח הנורא ב-7 באוקטובר שהתפוצץ בפרצוף שלנו, אזרחי מדינת ישראל, במיוחד הדרום שלי. עד עכשיו יש לנו חששות, ואנחנו יודעים ששום ניצחון לא קרה. וכל בוקר אני מתעוררת לחשש הזה, מה יקרה אם הם יחליטו שהרחפנים – שאנחנו כבר יודעים על הסוגיה הזו מספיק זמן ולא מצאנו פתרון, ואנחנו יודעים שבמדינות לידינו יש פתרונות. ואני שואלת: למה? למה אנחנו צריכים עוד הותר ועוד הותר ועוד הותר? אני אומרת לכם, נשבר הלב. אי אפשר להמשיך. ומשתתפים, ומשתתפים, ומשתתפים. איך אפשר להסתכל על הילדים האלה, על ההורים האלה?
חברים חייבים להתעורר. זה המקום לעמוד כאן עכשיו ולהגיד: זו לא קריאה ראשונה – זו קריאה שנייה, שלישית. בואו נסיים עם האירוע הזה. אם הייתם כאלה טובים, כנראה שתיבחרו. ואם אתם לא כאלה טובים, אז כנראה שתלכו.
324 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.