קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי, חברי הכנסת, לילה טוב. האמת היא שהקשבתי קצת לערוצי תקשורת שונים בכל הפרשה של לשכת ראש הממשלה, עובדי לשכת ראש הממשלה, כל החקירות המתנהלות. ואמרתי לעצמי: כשהמקורבים ביותר לראש הממשלה, אלה שממש סובבים אותו פיזית, נמצאים איתו כל היום, עובדים ישירים שלו, נחקרים בחשד לקשרים עם מדינה זרה שהיא עוינת, זו כבר לא פרשה תקשורתית – בואו נצא רגע מהפריזמה של הפרשה התקשורתית – זה איום ישיר על ביטחון המדינה ועל טוהר קבלת ההחלטות.
היום שמעתי שישראל איינהורן, איש אמונו של ראש הממשלה, ללא ספק, מוכרז כעבריין נמלט. לא חשוד זוטר, לא דמות שולית, אדם מלב ליבה של לשכת ראש הממשלה שנמלט מאימת הדין. ראש הממשלה טוען שהוא לא ידע דבר על מעשיהם של אנשיו הקרובים ביותר. מודה בעצם שהוא מנותק, או שהוא עיוור, או שהוא חסר שליטה בלשכה שאמורה לנהל את מדינת ישראל. או שהוא ידע, או שהוא לא שולט – בשני המקרים מדובר פה על כשל ביטחוני מטורף. אם ראש הממשלה כן ידע, כמובן שזאת בעיה שאין חמורה ממנה. אם הוא לא ידע, מדובר בכשל מנהיגותי וכמובן מינהלי מוחלט. אין פה גרסה, לא זאת ולא זאת, שמזכה אותו. אדוני ראש הממשלה, זה לא דיפ סטייט – זאת הלשכה שלך. החקירה של צחי ברוורמן, ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, בחשד לשיבוש חקירה, מלמדת שהבעיה אינה אדם אחד, אלא תרבות שלמה של טיוח, פחד והסתרה. גם אם הוא היה מקיים את הפגישות שלו בקומה מינוס 400 זה לא היה מסתיר את העבריינות שלו.
אתם יודעים, שאלתי את עצמי – חבר הכנסת יוראי, מתי בפעם האחרונה קיימת דיון בחניון בקומה מינוס 4? היו לך פגישות כאלה לאחרונה? כי אני, משום מה, לא מקיימת פגישות בחניונים, בקומות ללא קליטה, מתחת לאדמה. שאלתי את עצמי, מה גרם לו לקיים פגישה כזאת, להתעקש שהטלפונים לא יהיו שם. מי מנהל פגישות כאלה? נשמע קצת כמו משהו מאפיוזי, כמו איזו סצנה מהסרט הסנדק.
לשכת ראש הממשלה, לצערנו, הפכה מזמן ממוקד של קבלת החלטות לאומיות לזירה חשוכה של אינטרסים, הדלפות, קשרים זרים וחשדות פליליים חמורים. פרשת הדלפת המסמכים לעיתון זר בזמן מלחמה מעלה חשד מזעזע של שימוש במידע ביטחוני רגיש לצרכים פוליטיים, תודעתיים או זרים.
שמעתי היום גם את יושב-ראש האופוזיציה מדבר על המינוי הצפוי של ראש הסגל לשגריר ישראל באנגליה. ותיאר יו"ר האופוזיציה את הסיטואציה שבה מלך אנגליה, שצריך, מה שנקרא, לאשר את המינוי הזה ולפגוש את השגריר החדש – כמה מביך זה עבור מדינת ישראל, שהשגריר החדש הוא בן אדם שנחשד בכאלה חשדות. שהוא נחקר. איזה אירוע מביך למדינת ישראל. אני רוצה להזכיר שיש שגריר נוסף, אתם זוכרים? באיחוד האמירויות. גם שם היו האשמות די מביכות עבור מדינת ישראל.
ראש ממשלה שלא מצליח לפקח על מי שמחזיק במסמכים מסווגים, נרטיבים ביטחוניים, קשרי חוץ, לא יכול לפקח על מלחמה, על החטופים ועל הביטחון של אזרחי ישראל. כשכל הכוורת נחקרת, הבעיה היא לא הדבורים, אלא המלך. ובמקרה הזה, לצערי, אולי גם אחריות של המלכה.
הטענה החוזרת של ראש הממשלה שהוא לא ידע מכלום איננה קו הגנה – זה כתב אישום נגד הכשירות שלו לכהן בתפקיד הרגיש ביותר במדינת ישראל. מדינה לא יכולה להרשות לעצמה הנהגה שמוקפת בחקירות, בעבריינים נמלטים, בחשדות שנושקים לבגידה, ובמקביל, מבקשת מהאזרחים שלה אמון עיוור. אמון כזה צריך להרוויח, לא לדרוש.
אדוני ראש הממשלה, מדינה לא נופלת ביום אחד – היא הולכת ונרקבת מבפנים. כשסביבך נחקרים חשודים, עבריינים נמלטים, כשאתה עצמך חשוד ציבורית בפרשה שנוגעת בלב הביטחון הלאומי, אינך יכול להמשיך להעמיד פנים שזאת איננה אחריותך. ואם אתה טוען שלא ידעת ולא ראית ולא שמעת, זאת לא הקלה – זאת הודאה; הודאה בכך שאיבדת שליטה על הלשכה שלך, על אנשיך, על המערכת שאמורה להגן על אזרחי ישראל. ראש ממשלה שלא יודע מה קורה בלשכתו, או יודע ושותק, אינו יכול להוביל מדינה במלחמה או בכלל. זה כבר לא עניין של ימין ושמאל – זה עניין של כשירות, אחריות וביטחון המדינה. זה עניין של מה מגיע לאזרחי ישראל.
הגיע הזמן לממשלה חדשה, להנהגה אחרת, שתתקן את כל ההרס של השנים האחרונות, שתרפא את החברה הישראלית, ובעיקר שתעבוד עבור האזרחים, ולא עבור עצמה. תודה רבה.
646 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.