קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מסתכל על הטירוף הזה שאוחז בנו, ואני לא מאמין שאכן קולות כאלה נשמעים במדינת ישראל, במדינה דמוקרטית. אם אכן שר המשפטים היום אמר: "אם אנצח בבחירות, בית המשפט ייעלם", אני מצפה משר המשפטים שיעלה לכאן עוד הערב ויחזור בו מהדבר הזה.
זכרו דבר אחד: בכל מקום שהופכים אנשים לאויבי העם, בסוף עוברים לאלימות. האמירות חסרות האחריות האלה, שאולי יקבלו לייק או שניים מאנשים קיצוניים, אין להם מקום בשיח במדינת ישראל, ולא משנה מה דעתך ולא משנה מאיזו מפלגה אתה. ואני באמת מצפה משר המשפטים שיעלה לכאן ויבהיר את דבריו. לא חלמנו, אף אחד מאיתנו, שמשפט כזה ייאמר. ובלהט הלחימה חסרת הפשרות והלא-מוצדקת כנגד מערכת המשפט הישראלית, מה הפלא שניצוצות חסרי טעם כאלה נאמרים ונשמעים מפיו של שר המשפטים.
ואני בכלל פונה אליו: מה הרוח הרעה הזאת כנגד מוסדות המשפט הישראליים? מאיפה זה התחיל? ראש הממשלה עומד למשפט. אז מה? שיעמוד ויוכיח את חפותו. אנחנו לא נחכך ידיים אם הוא יואשם ואנחנו לא נברך על זה – אף אחד לא רוצה לראות ראש ממשלה מואשם. אבל יחד עם זה, לעזאזל, מה הטירוף הזה שאוחז בכם? עד כמה יכולים לשמוע אמירות כאלה כנגד שופטים?
ראיתי סרטון שרץ – זה ממש להתיר את דמם של שופטי המדינה הזאת. צריך לתקן, כן; טועים לעיתים, כן, כולנו. אבל בין זה לבין השתלחות, שלעיתים זאת השתלחות בגופם ובנפשם ובביטחון של האנשים האלה – תמיד יהיה המשוגע שירים את ידו. ואני לא שומע אף אחד מהקואליציה קם להגיד: היי, תעצרו את הטירוף הזה.
אני אתמול סיירתי בנגב. הייתי במועצה האזורית בני שמעון, וראיתי מועצה נהדרת, עם ראש מועצה יוצא מן הכלל, עם תוכניות יוצאות מן הכלל, עם אזור תעשייה, עידן, אזור תעשייה שעובדים בו בדואים ויהודים ומתחלקים ברווחים. ומספר לי ראש המועצה הזה שבגלל המפעלים באזור התעשייה, אחוזי האבטלה ברהט ירדו פלאים. משם נסעתי לגבעות בר ופגשתי את בילי כהן, יושבת-ראש הוועד של היישוב. וכואב הלב לראות יישוב במרכזו של הנגב מבקש הגנות כאילו שהוא יישוב ספר. אדוני היושב-ראש, אתה לא תאמין, יישובים יהודיים ברחבי הנגב מוקפים בגדרות ומבקשים תקצוב כאילו שהם יישובי ספר, וסביב חלק מהיישובים חופרים תעלות רחבות, שלא יגנבו להם את הרכבים, ואתה שומע את בילי, שנאחזת במקום.
ומשם עברנו לעומר, יישוב יוצא מן הכלל, עם אוכלוסייה מבוססת, עם ראש מועצה נמרץ, ארז בדש, שעומד שם ונלחם באווירה האלימה ובתחושה הזאת שבנגב לית דין ולית דיין. ועלינו לתצפית להסתכל שמאלה וימינה וקדימה ואחורה, לראות איך שלא מטפלים בשאלה הבדואית. במקום לכתוב תוכנית מסודרת, כמו שכן, אנחנו עשינו כשהיינו שם, במטה מסודר, שנפגש כל יום חמישי עם כל גופי הממשלה ועם המשטרה ועם השב"כ - - -
א. התחלנו לעשות שם הסדרה, וכעסו עליי, ואמרתי להם: לעזאזל, 36,000 דונם בשליטה של בדואים. יושבים על 36,000 דונם כפרים לא מוכרים. אתה מגיע איתם להסכמות שהם כולם יתכנסו לתוך 5,000 דונם, וכל מיני קבוצות צורחות: מה אתם מפקירים את הנגב? עמדתי למעלה, הסתכלתי, ואמרתי: אלוהים, הפקרת הנגב זה מה שקורה עכשיו. זה מה שקורה עכשיו. אכיפה, כן, ומי שבונה בלי רישיון, כן, אבל יחד עם זה גם להתחיל בהסדרה, כי אחרת, אדוני היושב-ראש – ואני מציע לך לנסוע לשם.
תשמע, חבל שאתה אומר את זה. אנחנו מדינה ריבונית. מדינה ריבונית צריכה לתת שתי אפשרויות: האחת – האפשרות להסדרה ולהיות חלק, ואם אתה לא רוצה, אז לפעול בנחישות. אז לפעול בנחישות. אני לא נגד. מי שבונה על שטח מדינה, תוריד אותו משם. אבל היות שממילא יש כל כך הרבה, מאות אלפי אנשים, על שטחים לא מוסדרים, אז בוא נתחיל בהסדרה. אכיפה והסדרה, אכיפה והסדרה, כי הם לא יעזבו את המקום.
- - אדוני היושב-ראש, 60 שנה אני חי שם, 60 שנה אני נוסע, 60 שנה אני מדריך שם, אני מורה שם, ואני מגדל את ילדיי שם. 60 שנים בנגב.
ואני מכיר לפני ולפנים כל שבט ואת המנהיגים, וכן, חלקם שוררים, וצריך לטפל בהם, אין לי ויכוח איתך. אבל רובם הגדול רוצים הסדרה, רובם הגדול רוצים שיהיה בית ספר ושתהיה מרפאה ויהיה כביש, ובכל מקום נקודת משטרה.
אומר לי חבר בדואי שגר באחד היישובים, מאיר: משעה 17:00 ילדיי בתוך הבית, כי אני מפחד להוציא אותם החוצה, אני מפחד מירי תועה. מספרת לי בילי כהן מגבעות בר שכל יום יש שם ניסויי כלים. אני ואתה היינו בצבא – ניסויי כלים, כאילו אתה נמצא במערב הפרוע. את זה צריך לפתור לא בוויכוחים בין מפלגות. הנגב זה לב-ליבה של המדינה הזאת.
הנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו, וסימון הזכיר אותו, זה קריית שמונה. ושמעתי את ואטורי, חבל שהוא לא נמצא כאן. לא, קריית שמונה לא קיבלה דבר וחצי דבר מאז המלחמה, ואני מציע – ואני שמח על כך שסוף-סוף תהיה שם ישיבת ממשלה. אני רק מבקש מכל השרים ומראש הממשלה: לעיר יש מנהיג אחד, והוא ראש העיר. תקראו לו, אל תחרימו אותו. הילדים של קריית שמונה לא צריכים להיות כלי משחק בין פוליטיקאים. זה מה שצריך לעשות. תודה, אדוני.
782 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.