קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
קודם כול, אם אביחי יענה לי, אני אעדכן אותך.
אני אסתכל אצלך ברשתות, אני איענה לאתגר.
קודם כול, תדעי לך, אין מאושר ממני שאת פה.
אדוני היושב-ראש – רגע, אני פותח את - - -
אני אתן לך לדבר, הכול בסדר, אל תילחצי.
עוד לא שאלתי אותך שאלה, מה את כבר יודעת מה אני מעוניין או לא מעוניין? אמרת לי להסתכל ברשתות – הינה, אני מסתכל.
מיליון ש"ח במתנה, בנט עבר להונאת פירמידה – אוקיי. השמאל שכח מה זה להיות יהודים – מקורי, לא חשבו על זה לפנייך – אני עובר על הרשתות שלך. בית המשפט העליון הפך להיות שלוחה רדיקלית של עיתון דיבת הארץ.
תדברי. טוב, את יודעת מה, אם את מתעקשת.
לא, בכיף, אני אשמח. פשוט אני חייב להגיד לך, במלוא הכנות - - -
בסדר, אני אקשיב לך. שנייה, אני רק רוצה לדבר איתך בכנות. מימיי לא שמעתי ריאיון ברדיו כמו שהיה לך היום. באמת, אני מציע לחבריי חברי הכנסת והצופים בבית – ואני יודע שיש כמה צופים – תעשו לעצמכם טובה, ותאזינו לריאיון – אדוני היושב-ראש – הבאמת-אלמותי, עם עמיחי אתאלי וגדעון אוקו ב-103.
ובגלל שרון ביקש תמלול, ישבתי עכשיו ותמללתי את עיקרי הריאיון.
לא, עכשיו לא. הכול טוב. אל תלכי. למה את הולכת? לא, לא, אל תלכי. אל תלכי, לא, לא, אני מתעקש. למה את הולכת?
אני יודע שתסתדרי בלעדיי, לא חשבתי שאת צריכה אותי.
מה נותנים, לאן נותנים? אני רק רוצה להגיד על מה היה הריאיון. למה את נעלבת? טוב, אני בכל זאת, למרות שכאילו - - -
אני אספר. קודם כול, אתם חייבים לשמוע, כי באמת, אני גם חייב להחמיא למחלקת הדיגיטל של 103, הם עשו את זה גאוני.
מה אחלה ריאיון, אין ריאיון טוב מזה. אין ריאיון טוב מזה. אני לא יודע אם אתה יודע, אבל יש בעיה של שרפת פסולת במדינת ישראל.
מבזק חדשות, זה לא קרה בחודש-חודשיים האחרונים, למרות כל הניסיונות עכשיו שכטב"מים צריכים כבר לחסל מדליקי שרפות פסולת.
שאלה – גדעון אוקו: מה צריך לעשות לפלסטינים ששורפים פסולת? תשובה, הגברת השרה סילמן: זה טרור סביבתי לכל דבר ועניין; שאלה: היית יורה בהם? הייתי אוכפת, מתחילה לנהל את האירוע.
קודם כול, פה צחקתי, או פה חשדתי. את מתחילה לנהל את האירוע. לפני כמעט שלוש שנים עשיתי שוד, הייתי חבר בוועדת הפנים – דיון על שרפות פסולת. כי בהוד השרון וכפר סבא וכל קו התפר סובלים מזה. מכיר, אדוני, מפתח תקווה.
נכנסה השרה, הקימה יחידת ינשוף, קיצצה – לא משנה, לא ניכנס לזה, כי זה באמת פרייסלס.
שאלה נוספת: בדיון בוועדת הפנים בכנסת אמרת שצריך לירות באנשים האלה. תשובה, בנחרצות, כמעט כמו פה במדרגות הכנסת: לא אמרתי שצריך לירות בהם. בוא, תבדוק את התמלול – היא מאתגרת. אתה יכול להביא את התמלול? היא שואלת.
ואז, לא אני, רדיו 103, מה שנקרא לא עשו אותו באצבע ואפילו לא בשתיים. הם מביאים את מה שהיא אמרה. קרויזר מדבר: כאשר אותו מצית יודע שיש מעליו - - -
אני רק אומר, לא שיש לי בעיה, אסור לאכול במליאה.
אומר קרויזר – בתיאבון – אומר קרויזר: כאשר אותו מצית יודע שיש מעליו כטב"מ, הוא יסיים את חייו. ואז – אתם לא רואים את זה בווידאו אבל היא מהנהנת ואומרת, סילמן: נכון, צריך לירות באנשים. ואז הוא אומר: אבל אמרת שלא צריך, או צריך, לא הבנתי? אני מחזקת את ידי קרויזר, והאמת שהוא אחלה יו"ר. מה זה קשור? אחלה יו"ר ועדה. מה הקשר? אני מחזקת את העובדה שבטרור צריך להתנהג כמו בטרור; הוא שואל אותה: אבל אמרת שצריך לירות? ואז היא אומרת: אני לא מתעסקת בלירות באנשים, לא לירות באנשים – יצאתי בחמש, לא יצאתי בחמש, הכנסתי ארבע מחסניות או שתי מחסניות, צולבת.
מה נסגר? איזה מביך זה היה. וגם מה הבעיה שלך לומר, פשוט מאוד: ואללה, אמרתי שצריך לירות באנשים. מה את מסתתרת? מה הבעיה?
ידעתי שיהיה פה איזה ספק. אני אתן לכם לשמוע את זה, כי זה באמת היסטורי, אתה לא ראית דבר כזה. לא ראית. זה לא נורמלי. היא גם לא מתבלבלת שם. האמת היא שהיא כן. אתם זוכרים את המשפט – היה עוד משפט אלמותי: "הייתי טובה עד הסוף". זוכרים? פה, במדרגות הכנסת. ויש פרשנות לפה, פרשנות לשם.
כן. ואז בריאיון ב-12 שואלים את גברת סילמן: למה התכוונת שאמרת: הייתי טובה עד הסוף? ואז עשו לה מהצד השני על זה. אתה מכיר את זה? מה שנקרא, נפלו עלייך. היא התכוונה שהיא הייתה טובה עד הסוף, שביום שפוזרה הכנסת ב-20 ביוני – היא אומרת ב-20 ביוני – אתה ראית? מטורף.
הם זכו בה, היא לא רואה אותך ממטר, היא לא רואה אותנו. כטב"מ – כן; לירות – כן. אמרת שתירי באנשים? מה פתאום. מה זה הדבר הזה? בקיצור, ב"טובה עד הסוף", תקשיבו - - -
למה את מתחבאת שם? בואי לפה.
רגע, תקשיבו, יש עוד, יש עוד. המשפט: הייתי טובה עד הסוף, הייתה לזה תשובה. אומרת גברת השרה: למה התכוונתי שהייתי טובה עד הסוף? היא מתארת את האירוע שבו היא ישבה עם יריב לוין פה במזנון בכנסת, ואז באו לה בפיזור הכנסת, והיא מציינת גם את התאריך, ומראים את זה, מציינת את התאריך 20 ביוני, והיא אומרת: ביום הזה שפיזרו את הכנסת, באו לי בטעות מהקואליציוש – כשהיא עוד הייתה בקואליציוש, אופוזיציוש – ואמרו לי: כל מה שרצית, החוקים שלך עולים למליאה. לזה התכוונתי, שעד הסוף הצלחתי לעשות טוב למדינת ישראל. אממה?
יש מצב שהאירוע לא מתכנס. למה? כי ב-20 ביוני בכלל לא הייתה הצבעה על פיזור הכנסת. לא הייתה. איך יעלו החוקים? לא הייתה. מה כן היה? דיון בוועדת הבריאות על החוקים.
לא היה פיזור הכנסת. לא היה. זה – אין לתאר.
עידית, מה שנקרא, לא היית משהו, אבל בסדר.
את לא יכולה לאחוז את הצ'יפס משני קצותיו. אם את רוצה שנשמע אותך, אנא גשי לשולחן הממשלה עם שקית הצ'יפס. וחוץ מזה, אם את פותחת צ'יפס, אנא תכבדי את שאר חברי הכנסת.
אתה צריך להוסיף לי. תוסיף לי 50 שניות.
תפסיק לדבר איתם. מה אתה רוצה? אתה מדבר איתם וכועס עליי?
טוב. אחרי שסיימנו את הקטע הקומי, נעבור לקטע הטרגי, כי באמת - - -
תקשיבו, יש קטע. מירב, את בטלפון? כי את גם חברה בוועדה לביטחון לאומי. יש קטע חדש במשטרת ישראל, שהם מחליטים לעצור מפגינים או מעכבים או עוצרים לחקירה. הם, יש להם קטע חדש – הפשטה. קטע חדש, שפשוט מפשיטים עצורים בניגוד לחוק לגמרי. ב-22 ביולי מפגינות שהפגינו מחוץ לבית של ניר ברקת נעצרו, עוכבו לתחנה והופשטו, כי רצו כנראה להסיר חשד שיש להן איזה מטען נפץ באיברים הפנימיים; ב-14 באוגוסט שלוש מפגינות הופשטו בתל אביב; ב-6 בנובמבר הפשיטו מפגינות בירושלים; ב-6 בנובמבר עוד מורה הופשט, אם אתם זוכרים, במעצר, זה שאמר לשר לביטחון לאומי – שהוא פרס לפניו את העבירות ואת המציאות: משתמט, אנרכיסט, עבריין מורשע. הכול טוב. גם מפגינים מימין – גם אותם מפשיטים. אין ברירה פה ואין הבדל בין שמאל לימין בתחנה, מפשיטים את כולם.
לפני שלושה חודשים החתמנו דיון שליש. למה? הכנסת אמורה לפקח על אירוע מטורלל שמפשיטים נעצרים ומעוכבים, מפשיטים אותם על לא עוול בכפם, בטח בניגוד לחוק. שלושה חודשים – עדיין לא מצא לנכון יו"ר הוועדה לביטחון לאומי - - -
המלך שהביא לימים הבטוחים ביותר במדינת ישראל, שמפקח על המשטרה, ועל המונופול על האלימות. שלושה חודשים – עדיין לא מצא לנכון לעשות את הדיון.
בינתיים ממשיכים להפשיט. אין לתאר את הכנסת הזו. אם אתם חושבים שרק בוועדת הכספים אין פיקוח – באף ועדה אין פיקוח. לא בוועדת החינוך – הוא רוצה עכשיו להכניס תכנים, הוא ישלוט בתכנים, כן? אדון צבי סוכות, שוואללה, סוכה לא בנה. הוא יגיד על מה ייבחנו או מה החומר לבגרות. בחווארה.
הוא מקסימום יכול להעביר שיעור לבגרות איך פורצים לבסיס ונשארים חבר כנסת.
עידית, אם את רוצה שאני אשמע, א. אמרתי לך, הקטע הזה שאת פותחת צ'יפס במליאה ולא מכבדת, בעיניי זה פאק בחברות.
קודם כול – להיות חבר. בואי תכבדי. תכבדי. מינימום. לא? זה פאק בחברות.
אבל לצעוק לי משם – א. אני לא שומע; ב. זה לא מעניין; ג. זה לא רלוונטי. ובטח-ובטח אל תסמני לנו ככה, אל תעשי לנו ככה. שמעת? את לא תעשי לנו ככה, גברתי.
אומנם את אוכלת צ'יפס, תאכלי, אל תעשי לי ככה.
את עושה ככה, מה את עושה לנו ככה?
אני יודע. עידית, תדעי לך, עכשיו בלי צחוק, אני לגמרי מבין לליבך. אני מבין. אני אומר לך באמת, להיתפס ככה, בצורה מאוד מאוד - - -
אין מה לעשות, כשהמציאות מתנפצת לנו בפנים - -
- - והאמת מתרסקת עלינו במהירות האור - -
- - זה אירוע קשה. הצעד הנכון בעיניי היה להגיד: וואלה, אני מתנצלת, אמרתי, לא זכרתי – זה בסדר, קורה, כולנו טועים. אפילו היושב-ראש טועה פה קצת.
מה תודה רבה? אמרת שתוסיף לי חמש דקות.
אם ד"ר קרן אסייג כתבה, אני חד-משמעית לא יורד מהדוכן.
אני רק רוצה לסיים עם ראש ממשלת ישראל, אני חושב שזה סיום הולם.
בקרית שמונה לא מכירים את ההיקפים שציינה השרה, בסדר? באופן כללי. זה לכל הצפון, זה לאיגוד ערים כינרת – רון, שאלת, 200, זה לא באמת יגיע אליו, אבל בסדר, אתה וזעפרני שלך.
בסדר, אני חותר לסיכום. אני אעשה את זה ממש מהר, אנא לא להעיר לי על הווליום. סתם.
מדבר ראש ממשלת ישראל – היום הוא שחרר סרטון, יש לו קטע שאחרי שעוצרים מישהו אצלו, הוא קודם כול תומך בו, מכיר אותו, יודע שהוא פטריוט, ציוני, טה-טה-טי, טה-טה-טה. אחרי זה הוא זורק אותו מתחת לאוטובוס של אגד: מביאים אותי למשפט וזה קורס. מי שקורס זה כנראה אתה כי אתה לא מצליח.
מה ממהר, מי ישמע מה קרה? מה קרה? טוב, מה אתה מציע עכשיו?
אמרתי שלא בנית סוכה, ואז תיקנו אותי שבנית סוכה. אתה רוצה הודעה אישית על זה? רוצה הודעה אישית? אמרתי גם שאתה תעשה בגרות בפריצה לבסיסים. רוצה הודעה אישית על זה?
מה, אני משקר? לא הבנתי. טוב, אנחנו נמשיך מאוחר יותר עם ראש ממשלת ישראל.
אני רוצה להודות לך באופן אישי, והתודה העמוקה והאמיתית היא לשרה להגנת הסביבה. מאז שאת בתפקיד, אנשים לא יכולים לנשום פה.
1,677 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.