קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
סבבה. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, היום אני רוצה לגייס את הבית הזה למאבקה של קרן, בת זוגו של ג'וש בון, חייל מילואים ששם קץ לחייו אחרי למעלה מ-700 ימי לחימה בכל הגזרות – בעזה, בלבנון ובסוריה. לצערי הרב, הטרגדיה הזאת קרתה שבועיים אחרי שהוא סיים את סבב המילואים האחרון שלו.
עכשיו, אני נזהר מאוד כשאני מדבר על הנושאים האלה, מהרבה מאוד סיבות שזה לא המקום לפרט אותן, אבל אני חושב שהבית הזה חייב להתאחד מהר ולפנות למשרד הביטחון, לשר הביטחון, ולתת כתף לחייל בודד ששירת 700 ימים. 700 ימים הוא נלחם בשבילנו, ועכשיו אין מי שילחם בשבילו. הוא פה לבד, קרן בת זוגו מובילה את המאבק, אבל היא לבד מול גוף גדול מאוד וביורוקרטי מאוד, שאומר הכי פשוט שיש: לא היה לו צו מילואים.
עכשיו, מה זה לא היה לו צו מילואים? הבן אדם לא התחיל את הפוסט-טראומה שלו בשבועיים האחרונים. הוא היה מטופל. ופה אני רוצה לומר משהו גם למשרד הביטחון: כשאתם יודעים שיש לכם חייל מילואים שהוא מטופל והוא במצוקה, אל תשחררו אותו, אל תשחררו אותו לפני שאתם יודעים שהוא מטופל. לא יכול להיות שאתם תקראו לחיילים למילואים, הם יעשו ויתנדבו ויילחמו ויהיו הכי טובים שיש, וברגע שהצבא כבר לא צריך אותם, הוא משחרר אותם, ואין לו יותר נגיעה בדבר הזה, מבחינתו, עכשיו הוא אזרח לכל דבר. אבל הפציעה שלו היא פציעה שנגרמה בעקבות השירות הצבאי, ואין ספק בכלל ששר הביטחון צריך היום להתערב בזה ולפעול שהוא יקבל הכרה כחלל צה"ל, קבורה כחלל צה"ל. הדבר הזה אבסורדי. לא יכול להיות שאנחנו מעבירים את היום הזה ולא כולנו אומרים בדיוק אותו דבר. שמעתי פה את חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון אומר בדיוק את אותם דברים, את יושבת-ראש הישיבה הקודמת שישבה פה ואמרה: גם אני רוצה להצטרף לזה. ואני אומר לך, אדוני היו"ר, אתה צריך לרצות להצטרף לזה, וכל מי שיושב פה צריך לרצות להצטרף לזה, ומחר בבוקר צריכים להיות 100 ח"כים שחתומים על מכתב מול משרד הביטחון, ואני אומר לכם, אנחנו נדאג לזה שיהיו 100 ח"כים שחתומים על מכתב.
אז רגע לפני, אל תביאו את עצמכם למצב שהכנסת צריכה לפנות אליכם. תגדילו רגע ראש, תראו את התמונה הגדולה, תבינו שהחייל הזה נפצע כתוצאה מהשירות הצבאי שלו, וזה מחדל שלכם שאתם שחררתם אותו כשהוא סובל מפוסט-טראומה. אל תשחררו אותו. תנו לו טיפול רפואי, תשמרו עליו, תדאגו לו. לא יכול להיות שהוא מזדכה על ציוד, אז אתם גם מזדכים על אחריות מפגיעה שקרתה בגללכם.
ואני אומר לך, אני לא אעזוב את הנושא הזה עד שהוא יקבל את ההכרה הראויה לו. לא יכול להיות דבר כזה. לא יכול להיות שעבר יום שלם ולא שמענו מילה משר הביטחון; לא יכול להיות שעבר יום שלם ולא שמענו מילה ממשרד הביטחון שאומר: אנחנו מבינים את הטרגדיה, אנחנו ניקח אחריות על מה שקרה לאותו לוחם במשמרת שלנו, כי אנחנו קראנו לו להילחם עבור מדינת ישראל.
זה אדם שהתגייס מייד לאחר האסון הגדול ביותר שקרה למדינת ישראל מאז השואה, ואנחנו כאילו נותנים ליום הזה לעבור. בינתיים מה קורה? הוא מחכה לדעת מה קורה שם, היא מחכה לדעת מה יהיה איתו? זה הזוי. תחשוב עכשיו על כבוד המת. אף אחד לא מתעסק עם זה. נלחמים לנסות לראות, לגייס מכתבים, לשלוח מכתבים, אבל לא קורה עם זה כלום. ואני אומר לך, גם אתה צריך לסמס לשר הביטחון, גם אני אסמס לשר הביטחון, אני אדאג שכל מי שיושב פה יסמס לשר הביטחון, שהוא ידע שמחר הבוקר הוא יקבל מכתב שחתום על ידי רוב הבית הזה.
אבל לא צריך להגיע לשם בכלל. כשיש לנו מקרה כל כך טרגי, צריך להגיד: מבינים, מקבלים ועושים חריג, כמו שעשו כבר כמה חריגים, לצערי, במלחמה הזאת. עכשיו אני רוצה לסגור את הנושא הזה ובאמת לקוות שמחר בבוקר אנחנו נקבל בשורה משר הביטחון שהוא לוקח את זה תחת חסותו ומאשר קבורה צבאית ואת העובדה שהוא יוכר כחלל צה"ל.
עכשיו אני עושה shift לכיוון אחר. אנחנו נמצאים פה יום שלם בבית הזה. ביום הזה התעסקנו בכל הדברים שלא מעניינים את אזרחי מדינת ישראל. התעסקנו בזה שראש הממשלה, ביום העמוס שלו, מוציא סרטון שמדבר על החקירות. זה מה שמעניין היום את ראש ממשלת ישראל – להגיד לנחקרים: שימו לב, החקירות לא מרגשות אותי, אני בטוח שגם לא מרגשות אתכם, אז הם עוד פעם יקראו לכם, אז הם יבדקו לכם את הטלפונים, אבל לא יקרה שום דבר.
ועכשיו אני באמת רוצה לשאול: זו הממשלה שמגיעה למדינת ישראל – ממשלה שכל יום נחקרת, ממשלה שכל יום מסתבכת עם פרשייה אחרת? תראו מה קורה פה. תראו מה ממשלת נתניהו הביאה על מדינת ישראל, איזה נורמות נהיו במקום הזה. אני אומר לכם, מה שזולג מהבית הזה, זולג לציבור. בסופו של דבר הציבור רואה מה קורה פה, רואה מה קורה בלשכת ראש הממשלה ומבין שזה בסדר – זה בסדר לרמות, זה בסדר לגנוב, זה בסדר להתנהג בצורה לא מוסרית.
אני באמת מתגעגע לתקופות שהבית הזה שימש דוגמה, שחברי כנסת, היו מסתכלים עליהם ואומרים: וואו, כך צריכים להתנהג – אנשים ישרים, אנשים טובים, אנשים שאין שום חשש שיפעלו בניגוד לאיזושהי נורמה במדינת ישראל. ויש עדיין חברי כנסת כאלה בבית הזה, הינה, נמצא פה ינון אזולאי. אני יכול לומר לכם שבוודאות מוחלטת לא יכול לקרות לו דבר כזה. לא יכול.
ואני שואל אתכם – מה שאמרתי הוא שהנורמות של הבית הזה מחלחלות למטה. ופעם היו פה נבחרי ציבור נקיים, ישרים, לא משנה מה תעשה – יצא סרטון של ראש הממשלה שאומר: אני לא מתרגש מהחקירות, בכל רגע לוקחים עוד עוזר ולוקחים עוד טלפון לבדיקות, ואנחנו לא מתרגשים, ואני לא מתרגש. אז אני אומר לך, אני מתרגש. אני מתרגש. בלי לדעת מה יקרה עם החקירה הזאת, אני מתרגש, כי אני לא רוצה לחיות במדינה כזאת, שכל ההנהגה נחקרת; שכל נבחר ציבור, מסתכלים עליו בעין – כנראה הוא גנב וכנראה הוא נוכל. לא, אני לא רוצה להיות שם. אני רוצה להיות בתקופה של פעם. בתקופה שנבחרי ציבור בבית הזה, הסתכלו עליהם כדוגמה, כאיזשהו משהו, ילדים הסתכלו עליהם, נוער הסתכל עליהם ואמר: וואו, מדהים.
ובמקום זה הגענו למקום שמתדרכים נחקרים בקריה במינוס אחת, ולוקחים טלפונים כמו משפחת פשע, ואומרים: אתה תחת חקירה שעוד לא התחילה, אתה רוצה שאני אסגור את החקירה – רק תסמן לי מי האנשים שיודעים או לא יודעים. ויום שלם בבית הזה דנים בהכול, חוץ מהדבר הכי חשוב שאמורים לדון בו, פרשת קטרגייט. מדינה עוינת חדרה לתוך לשכת ראש הממשלה, והבית הזה שותק. ואני שואל את עצמי כל פעם: מה היה קורה אם בדיוק אותה פרשה הייתה קורית בלשכה של ראש הממשלה הקודם? אני רוצה לשאול אותך, אדוני היו"ר. אילו לפיד היה ראש הממשלה והעוזרים שלו היו נחשדים כמי שקיבלו מאות אלפי דולרים או מיליונים ממדינת קטר, מה אתם הייתם עושים? מה אתה היית עושה, אם עכשיו אתה היית יושב פה? מה היית עושה? מה היית אומר? היית מקבל את זה? לא היית מקבל את זה. אף אחד לא היה מקבל את זה. אין אדם נורמלי שאמור לקבל את זה.
אבל מה קורה אצלכם בקואליציית הדגים הקפואים? אף אחד לא אומר כלום. אף אחד לא אומר כלום. זו הזיה. יש חקירה סופר-רגישה, שאומרת: גורמים עוינים הצליחו להגשים את החלום של כל ממשלה זרה, להיכנס לתוך לשכת ראש ממשלת ישראל, ובמקום שפה יעצרו הכול ויבקשו על זה ועדת חקירה, וועדת החוץ והביטחון תדון בזה, וכולנו נתעסק בזה ונעלה ונדבר על זה, ונגיד: אנחנו דורשים תשובות עבור עם ישראל – דממה. מתעסקים עכשיו בהצעת חוק הקולנוע, לפני זה התעסקנו בהצעה שאמורה לשנות את מח"ש ולהלך אימים על שלטון החוק, בין לבין יש פה גם ועדה שמנסה לסגור את התקשורת. עולם כמנהגו נוהג.
ואני באמת שואל את עצמי: לאן אתם רוצים להגיע? לאן רוצים לקחת את המדינה המדהימה הזאת, שבאמת, יש לה את האנשים הכי טובים שיש, את המוחות הכי טובים שיש, את ההייטק ואת הרפואה, באמת, מדינה עם הפוטנציאל הכי גדול בעולם. ובמקום להשקיע בכלכלה, להשקיע בהייטק, להשקיע בחינוך, להשקיע בלוחמים שלנו, להשקיע במילואימניקים שלנו, מה אתם בוחרים לעשות עם הכוח העצום של הבית הזה? אתם בוחרים להתעסק בתקשורת, לנסות לראות איך שולטים בה; אתם בוחרים לנסות לראות איך מחלישים את המשטרה; אתם בוחרים לראות איך מחלישים את הפרקליטות. אתם בוחרים את כל הבחירות הלא-נכונות. אין החלטה אחת רציונלית שהממשלה הזאת קיבלה.
ואני עומד פה ושואל, אחרי שלוש שנים – יש פה נציגים של הקואליציה – אחרי שלוש שנים, מה הממשלה הזאת עשתה שתרם לאזרח אחד במדינת ישראל? האם יש החלטה אחת, חוק אחד, מהלך כלשהו, שהממשלה הזאת הובילה ואשכרה יש אזרח אחד במדינת ישראל שיכול להגיד, וואלה, עבדו בשבילי, עשו משהו בשבילי היום?
אני רוצה לומר לך משהו, אדוני היו"ר. אם עכשיו נצא לרחוב ונשאל את השאלה הזאת כל אחד, אני לא חושב שאתה תמצא דבר אחד שיגידו, וואו, כן, הוא עשה את זה בשבילי, אני מרגיש הרבה יותר טוב. המיסים רק עולים, הארנונה עולה, המים עולים, החשמל עולה, החוגים עולים, גני הילדים עולים, קייטנות עולות, סופרים – שלא נדבר כמה הם עולים, דלק עולה, הכול עולה. הכול עולה במדינת ישראל. מיליארדים על גבי מיליארדים מושקעים בכספים קואליציוניים ובמשרדים שאף אחד לא צריך. תראה את הגודל של שולחן הממשלה, כמה שרים שאף אחד לא צריך ובאיזה כפילויות נמצאים בשולחן הזה.
סתם דוגמה – עידית, שאלת, אז הינה, סתם דוגמה שאני מסתכל עליה: וסרלאוף ואלקין. הם עושים את אותו דבר, יש להם את אותם תחומי פעילות, רק שווסרלאוף גם הצליח בתפקיד שלו, ואז שמו לו עוד שר בתוך המשרד שלו. אפשר להמשיך. יש פה כפילויות על גבי כפילויות, יש פה שרים שאף אחד במדינת ישראל לא יודע מה הם עושים, יש פה בזבוז כספים אדיר, בתקופה הכי קשה של הכלכלה הישראלית. במקום להשקיע את המיליארדים האלה, שזורקים סתם על אורית סטרוק עם הקופה הקטנה שלה, שאף אחד אפילו לא יודע מה זה אומר,
במקום לבזבז את המיליארדים האלה, תשקיעו אותם בחזרה בחינוך, בילדים שלנו שיגדלו ויהיו אזרחים יצרניים במדינת ישראל; תשקיעו את זה במילואימניקים שלנו, שקורסים אחרי 700 ימי מילואים; תשקיעו את זה ברפואה שלנו – אני לא יודע אם אתם יודעים, מעל 500 רופאים עזבו את מדינת ישראל. וזה נשמע לכם כמו מספר שאפשר להכיל, אבל הכשרה של רופא לוקחת שנים רבות, וכשהם עוזבים במספרים כאלה זה דרמטי למערכת הבריאות הישראלית.
חופשי, עידית. איזה דוגמה, מה הממשלה הזאת עשתה בשביל מדינת ישראל?
עזבי חברי כנסת, מה הממשלה עשתה בשביל אזרחי מדינת ישראל?
מה, איזו החלטת ממשלה אחת, עידית, הממשלה עשתה בשביל אזרחי מדינת ישראל?
עידית, אז אני בגלל שאני לא יודע מה עשו באיכות הסביבה - - -
עידית, אם העלית את הנושא הזה - - -
עידית, את יודעת עם מי לא דיברו?
אני אומר לך שראש העיר היה פה, ואמר שלא מוכנים לדבר איתו, ששרים לא מדברים איתו.
אז הינה, אני אומר. אני לא יודע מה המשרד שלך עשה.
- - - רק תעצור כשהיא מדברת, תעצור לי את הזמן.
לא, אני רק – הזמן רץ, אז עידית - - -
אז עידית, אני רוצה לומר לך משהו.
עידית, אני רוצה לו מר לך משהו. אני שמח שנאור פה.
עידית, תקשיבי. עידית, שנייה. רק בגלל שהזמן שלי רץ, אני רוצה לומר לך משהו.
עידית, תקשיבי, הכול נשמע יפה, אבל אני להגיד לך את המציאות.
עידית, המציאות היא שראש עיריית קריית שמונה היה פה בשבוע שעבר. תקשיבי, עידית, תקשיבי מה היה פה, בתכלס של החיים. לפני שבוע ראש עיריית קריית שמונה היה פה ואמר: אף אחד מהשרים לא מדבר איתי, ראש הממשלה לא נפגש איתי - - -
והינה, רגע, רגע, רגע, יש לי נציג.
אדוני היו"ר, יש לי את הנציג שלי לענייני קריית שמונה, קוראים לו נאור שירי. ואני אומר לכם, נאור היה שם.
נאור היה שם יותר פעמים, כנראה, מכל הממשלה ביחד. המצב שם היום זה שמרכזים קורסים, הציבור לא חוזר לבתים שלו.
עידית, אני מקשיב, אבל אני אומר לך מה המציאות. אני לא יודע מתי בפעם האחרונה את היית בקריית שמונה, אבל אם תרצי ניסע ביחד. אני אומר לך, מרכזים קורסים, עסקים קורסים. הקופות של 200 שקל – זה מה שהם עושים ביום. אף אחד לא רוצה לחזור לגור שם. וזה קורה כי הממשלה שלכם עושה את זה לראש העיר, שהוא ראש עיר טוב, מסיבה אחת פשוטה: הוא ניצח את הנציג שלכם בליכוד. זה כל הסיפור.
עידית, אני יכול להקשיב לזה ששמת 200 מיליון שקל על מים. בסדר, אני מבין. אבל אני אומר לך - - -
אין בעיה – לא אנרגיה, איכות הסביבה. אבל אני אומר לך, בפועל, עידית - - -
עידית, בפועל, אם תרצי לדבר עם ראש העיר – אני מקווה שהוא יענה לנאור עוד כשיהיה לי זמן לעמוד פה.
ברור, כי אתם לא רוצים לדבר איתו, זאת הבעיה. אני אומר לך, האיש היה פה והתחנן שתדברו איתו. ואתם לא מדברים איתו מסיבה אחת פשוטה – הוא ניצח את נציג הליכוד, רחמנא ליצלן.
עיר במדינת ישראל מוקרבת כי הליכוד הפסיד בה. ואני רוצה לומר לכם מה זה אומר "מוקרבת". זה אומר שמרכזים מסחריים סגורים, שלאנשים אין מה לאכול, שבתים – לא חוזרים אליהם, שמערכת החינוך נראית כמו הצרות של אני לא יודע מי. וזה מה שקורה בעיר במדינת ישראל.
עידית, אני עובר איתך עכשיו מצפון לדרום.
עידית, אני עובר איתך לדרום. את יודעת מה קורה בדרום, איפה שראש הממשלה הכריז שהוא מספח את השטח בחזרה? זה השטח שלנו. אומנם ממשלת הימין מלא מלא – זה הממשלות היחידות שנותנות שטחים. אבל אני רוצה לומר לך מה קורה בדרום. כי המשפחה שלי מבאר שבע, עידית. את יודעת שהמשפחה שלי, כשרוצים לנסוע אליהם, אומרים: אל תיסעו בלילה? אומרים: אל תיסעו בלילה, עידית, את מבינה את זה? בשטח של מדינת ישראל, תחת הריבונות של אדון טיקטוק, אומרים לי אל תיסע בלילה. אימא שלי, אתמול כשהיא הייתה צריכה לנסוע לנתיבות, ניסתה לתפוס אותי חצי יום בשביל שאבוא איתה, כי מפחיד לנסוע לשם. האישה גדלה בבאר שבע, בשכונה ד' – מפחדת לנסוע בלילה לבאר שבע. זה מה שקורה במדינת ישראל במשמרת שלכם.
את יכולה לספר לי שהשקיעו בעצים והשקיעו באבנים והשקיעו בחול. בפועל, הפקרתם את הדרום, הפקרתם את הצפון. וגם מה שקורה באמצע, גם לא משהו.
הכלכלה שלנו מעולם לא הייתה במצב כזה גרוע למרות כל מה שאתם מנסים למכור לציבור. אבל בסוף, עידית, אני לא יודע מתי את היית בפעם האחרונה בסופר, בסוף כשאזרחי מדינת ישראל נכנסים לסופר, הם מבינים מה עשיתם להם; וכשאזרחי מדינת ישראל משלמים לחוגים, הם מבינים מה עשיתם להם; וכשהם משלמים את הארנונה, שעלתה כבר ביותר מ-10% בשנתיים האחרונות, בצורה מטורפת, הם מבינים מה עשיתם להם; וכשהם רוצים לרשום את הילדים לגנים, הם מבינים מה עשיתם להם.
אם את רוצה סתם דוגמה – נאור, בכמה עלה הגן שלך בשנה האחרונה?
1,500 שקל בשנה. בשנה. יש עוד מקום בעולם שגנים עולים בצורה הפסיכית הזאת? וזה רק גנים, אני לא מדבר איתכם על חוגים, על ציוד, על בגדים. כל מה שנגעתם בו נכשל ואתם מתעקשים לא לזוז מהכיסא. ואז יש לכם את הסיסמה: אבל הציבור לא קונה את זה. מה זה "הציבור לא קונה את זה"? אתם מתים מפחד מבחירות. אין סקר אחד שלפיו אתם מקימים עוד פעם קואליציה, וזאת הסיבה היחידה שאתם נדבקים לכיסא. תודה רבה, אדוני.
2,402 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.