קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אתה בזמן דיבור שלך עכשיו?
תשע דקות לרשותך, בבקשה.
לא, אני חמש בעיקרון, שתדע. נתחיל.
לא, אתם עייפים, אתם לא מרוכזים. בואו, תנוחו. כל אחד שישב בכיסא שלו, שיירגע רגע. אה, כבר התחלת.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר הערב דווקא לא על מה שקורה פה בבית הזה – דיברנו, דיברתי גם מקודם – אני רוצה דווקא לדבר על האחיות שלנו באיראן, שנלחמות מלחמת גבורה במשטר הדכאני, במשטר האייתוללות, שמכריח אותן – באמצעות השליטה בגוף שלהן ובלבוש שלהן, מדכא אותן ומכפיף אותן. ואני רוצה לשלוח מפה תמיכה גדולה מאוד לאחיות שלנו באיראן, ולהזכיר שגם בעבר היה שימוש רע בגוף של נשים ובלבוש שלהן על מנת לדכא אותן.
ואני רוצה להקריא מספרה של בל הוקס, שנקרא "פמיניזם זה לכולם: פוליטיקה מכל הלב". בל הוקס כותבת: שקר החן והבל היופי. אחד השינויים המשמעותיים ביותר שהתנועה הפמיניסטית בת זמננו חוללה היה לערער את החשיבה הסקסיסטית על הגוף הנשי. עד שחרור הנשים שקדה ההשקפה הסקסיסטית לחברת את כולנו, צעירות וזקנות כאחד, להאמין שערכנו נקבע על פי ההופעה החיצונית שלנו, על פי המידה שבה אחרים, בעיקר גברים, חושבים שאנחנו נאות למראה. הוגות פמיניסטיות שהבינו שלא ייתכן שחרור נשי ללא הערכה עצמית ואהבה עצמית, בריאות, בריאות בגוף, בריאות בנפש, ניגשו היישר ללב הבעיה. הן בחנו באופן ביקורתי את הדרך שבה חשבנו ואת רגשותינו ביחס לגופנו, והציעו מהלכים שיובילו לשינוי.
אומנם כבר שנים רבות אני מרגישה בנוח לבחור אם ללבוש חזייה או לא, אך במבט לאחור אני יכולה להיזכר כמה גורלית נראתה ההחלטה הזו לפני 30 שנה. נשים הסירו מגופן חלקי לבוש מגבילים, לא נוחים או לא בריאים – חזיות, מחוכים, חגורות בטן, ביריות וכו' – בתביעה טקסית ורדיקלית להשיב את בריאותו ותהילתו של הגוף הנשי.
נשים צעירות שמעולם לא סבלו מהגבלות כאלה יכולות רק להאמין לנו כשאנחנו מספרות שהיה זה מעשה בעל חשיבות אדירה. במובן עמוק יותר, הטקס הזה אפשר לנשים ללבוש בגדים נוחים בכל מישורי החיים. אפילו אפשרות ללבוש מכנסיים לעבודה הדהימה נשים רבות, במיוחד את אלה שעבודתן דרשה מהן לרכון ולהתכופף שוב ושוב. לנשים שמעולם לא הרגישו בנוח בחצאיות ובשמלות היו אלה שינויים מרגשים.
בימינו, נשים שמאז ילדותן יכלו לבחור בחופשיות מה הן רוצות ללבוש עלולות לראות שינויים כאלה כסתמיים, כמובנים מאליהם, כמשהו אזוטרי. הרבה נשים מבוגרות שאימצו חשיבה פמיניסטית הפסיקו לנעול נעלי עקב שאינן נוחות ואינן בריאות. בעקבות השינויים הללו החלה תעשיית הנעליים לעצב נעלי נשים נוחות ושטוחות עקבים. נשים שהמסורת הסקסיסטית, שוב, לא אילצה אותן להתאפר התבוננו במראה – למדנו לראות את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו. אני רוצה לאחל מפה לאחיות שלנו בטהראן, שבקרוב זו תהיה המסורת שלהן, שהן יוכלו להנחיל לבנות שלהן ולנכדות שלהן.
ואני אחזור לחלק העיקרי בספרה של בל הוקס, שמדבר בעצם על העלאת התודעה. ואני אגיד גם פה לחברות הבית, שהשליטה בגוף של נשים באמצעות כנסים, באמצעות הרחבה של חוקים וסמכויות לבתי הדין הרבניים, שמאפשרים נשים עגונות, ושליטה, שליטה, שליטה, שליטה – אני רוצה להגיד לאותן נשים אצלנו, פה, מהקואליציה, שפמיניסטיות אינן נולדות כאלה, הן נעשות כאלה. אף אחת לא מאמצת את הפוליטיקה הפמיניסטית רק משום שנפלה בחלקה הזכות להיוולד נקבה. ככל שאר העמדות הפוליטיות, גם את האמונה בפוליטיקה פמיניסטית רוכשים באמצעות בחירה ופעולה.
בתחילה, כשנשים התארגנו בקבוצות כדי לדבר ביחד על הסקסיזם ועל השליטה הגברית, היה להן ברור שתהליך החברות של הנשים לחשיבה ולערכים סקסיסטיים אינו נופל מזה של הגברים. ההבדל היחיד הוא שגברים מרוויחים מהסקסיזם יותר מנשים, ועל כן פחות סביר שהם ירצו לוותר על הפריבילגיות הפטריארכליות.
אני מאחלת לנו שהנשים שנמצאות היום גם בקואליציה יזכרו שגם הן נישאות על כתפיהן של נשים שישבו פה ונלחמו על הזכות שלהן גם ללמוד, גם לבחור, גם להיבחר. לאורך כל ההיסטוריה, נשים אף פעם לא קיבלו את הזכויות שלהן – הן תמיד נאבקו עליהן.
604 מילים של עדי עזוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.