קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח דווקא בירדן מן הגיבורה, שזוכתה היום במשפט.
כן, כן. נלחמה על האמת שלה בגלל רדיפה פוליטית. נרדפה פוליטית.
אני רוצה להגיד שהשרה שקיבלה שוחד, עידית סילמן, ראתה רגע מה זה מערכת משפט תפקודית. היא לא חשבה שיש עדיין כזאת. אבל אני גם רוצה להגיד תודה גדולה למערך עוטף עצורים, מערך עוטף עצורים, שביום שאחרי עוד יקבלו פרס ישראל.
אבל לעניין עצמו. בואו נדבר רגע על הנהנתן, ההדוניסט, שחי חיי רהב מכספי ציבור עד השקל האחרון, ובעוד הוא נהנתן, נהנה מכספי ציבור, הוא רוצה ציבור ספרטני. אבל אני רוצה להגיד לנתניהו: ישראל לא ספרטה ולא תהיה ספרטה. הרעיון הזה שלך הוא חתירה תחת הציונות, תחת מדינת ישראל. החזון הציוני הוא הקמת מדינה שתהיה חברה במשפחת העמים, שתשמש בית בטוח ליושביה, לא משק אוטרקי, שלא יכול להתקיים בכלכלה קטנה כמו ישראל.
אני רוצה להגיד שבידוד בין-לאומי הוא לא גזרת גורל; הוא כישלון מדיני מהדהד. הוא מכוון. בן אדם שלא יכול להציע לעמו שום דבר חוץ מחיים ספרטניים, שלנצח יחיו על החרב ועם לבדד ישכון, לא ראוי לעם הזה, לא ראוי לישראל, לא ראוי להיות שליח ציבור. אני גם רוצה להגיד מה המשמעות של משק אוטרקי – משמעות של מי שהחליט להמשיך את ההפיכה המשטרית גם בכלכלה, הסתגרות כלכלית כאמצעי לדיכוי הדמוקרטיה, שמחלישה את כל הגורמים בישראל שאמונים על קשר פתוח עם העולם החופשי והמודרני.
אני רוצה להגיד למי שחושב שנהיה מדינה מבודדת ודורסנית כלפי חלשים, שמקדשת את הכוח ואת הנאמנות השלטונית, שהוא טועה; שהוא לא מבין מה זה עם שקם והתחיל ללכת, עם שלא ייתן לרודן להחריב את מה שבנינו כאן, לדכא את הנס הזה שנקרא ישראל.
בפתחה של השנה החדשה אני רוצה לומר שאני מאחלת שנדע ימים טובים יותר, שנראה במהרה את הימים האחרים, שנשיב אלינו את כל החטופים, את 48 החטופים והחטופה, שנסיים את המלחמה ונשקם. זה לא יקרה איתכם, זה יקרה כשנחליף אתכם.
אני מאחלת לנו שנה של שגשוג, של בשורה, של תקומה, של ניקוי המשכן הזה ממבקשי רעתנו. תודה רבה.
319 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.