שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אוקיי. אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש היקר, חבריי חברי הכנסת, שימו לב למשפט הבא: יש שנאה שאי-אפשר לנהל איתה דין ודברים. מי אמר זאת? טיילור רובינסון, הרוצח של צ'רלי קירק, בניסיון להצדיק את מעשיו הנפשעים. מאז אותו יום ארור – גינויים רפים, שספק מנסים להצדיק את הרצח, וקונספירציות מרושעות שמתיימרות להקטין את גודל הזוועה, שורצים בכל פינה. כך גם לפעמים בקרב הבית הזה. חבריי חברי הכנסת, הרצח הזה הוא קריאת השכמה חשובה קודם כול עבורנו. הוא עדות ישרה וישירה לכך שהפרוגרס הרדיקלי לא מסוגל לשמוע את האמת, הוא רוצח אותה. וכשאין טיעון שיכול לשמש כקונטרה ולגבור על בן השיח, כדור הרובה זו האופציה היחידה בעיניו.

השתיקה הרועמת של חלקים רבים מדי בפוליטיקה הישראלית אל מול הרצח של קירק – איך שמעתי? מעטים מכירים אותו, שמעתי את זה מאחד – היא רק פרומו מבהיל לאופי של התגובה העתידית של השמאל לאחר שיירצח כאן פוליטיקאי מהימין, חס וחלילה.

אתם הרי תגידו שאנחנו הזמנו, תגידו את זה: אתם הזמנתם את זה על עצמכם. אתם שותקים יום-יום, שעה-שעה, כשמכנים אותנו "בוגדים", כשזורקים עלינו חפצים, כשמכים אותנו ברחובות באין מפריע, כשמאיימים עלינו, ובעיקר – כשאנחנו נתקלים שוב ושוב באוזלת היד של מערכות האכיפה. אני לדוגמה הגשתי ארבע תלונות, ובכולן כתוב: נגנז, נגנז, נגנז. שותקים כולם בלי בושה, ומכשירים סכנות שאורבות לכל אחד ואחת מאיתנו בשם הפוליטיקה הקטנה.

אם מישהו רצה הצצה למדיניות של ההשתקה האלימה שמצפה לנו בממשלת השמאל העתידית הפוטנציאלית, חס וחלילה, הוא קיבל אותה במסגרת ועידת עיתון הארץ שהתקיימה בטורונטו, שבה פירט – אותו יאיר גולן, שקרא לחיילינו רוצחי ילדים, אותו יאיר גולן אמר כך: הדבר הבא שאנחנו נעשה, הוא אומר, הוא "לשים מגבלות על הרשתות החברתיות". ככה, באופן כזה שאנחנו לא נוכל גם אפילו להשתמש ברשתות החברתיות. לעשות את זה ככה, זו בדיוק התרבות של האלימה שנמצאת בערוגות השמאל. יריבים פוליטיים הפכו לאויב – – –

אני אסיים. והאמת שרוב העם רואה בזה תעמולה ומבין. מעל הבמה הזו יש לי מסר אחד ברור לכל מי שמאיים לחרחר לפילוג ולנסוך בתוכנו ארס: תשכחו מזה. יש כאן עם נחוש שמקדש דמוקרטיה אמיתית, לא אותה ד-מוק-רט-יה מזויפת שנהגתם להתהדר בה שוב ושוב. לא ולא. עם שמעוניין – אוי.

עם שמעוניין באמת לראות כאן מדינה לא משוסעת אלא אחידה – לא אחידה, אתה יודע מה?

מאוחדת, לא אחידה. אפשר לשמור על כל גוני החשיבה וכו' וכו', אבל בואו נשמור פה על כבוד הדדי בין איש לרעהו, במיוחד לקראת החגים שאנחנו מתקרבים אליהם, ששם צריך לתת דין וחשבון. אתה יודע, אנחנו נוהגים להתפלל ביום כיפור, בעיקר לבקש אחד מהשני סליחה. זה הזמן. אני למשל אומרת את זה כל הזמן: אם אני פגעתי במישהו, אני אבקש סליחה. אני אשמח מאוד לשמוע שזה מגיע מצד אחר של המפה הפוליטית, אבל אני חושבת שאני אתאכזב.