קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לחדד איזושהי נקודה שקשורה לעם ישראל, לא לשמאל או ימין.
ריבונות, אתה צודק, גם קשור לא לשמאל ולא לימין, קשור לעם ישראל ולחזון הנביאים, אבל אני רוצה לגעת בנקודה אחרת. חיילינו עכשיו נכנסים לעזה, וצריך לחדד לעצמנו מה הוא ומי הוא האויב העזתי.
נאמר אצלנו במקורות, בפרשת כי תצא: "זכור את אשר עשה לך עמלק – – – לא תשכח". מה, למה לא לשכוח? מי הוא עמלק שהוא אויב מיוחס? מה שמיוחד בעמלק זה שהוא מוכן לפגוע בעצמו כדי לפגוע בך. המוטיבציות שלו להרוס אותך יותר גדולות מהמוטיבציות שלו לשמור על עצמו, וככזה, הוא לא שואל את עצמו מה מחיר ההפסד. מבחינתו, אין מחיר הפסד, יש רק מחיר אחד: אד'בח אל-יהוד, לפגוע ביהודים, לפגוע בעם ישראל, לזנב בך, "כל הנחשלים אחריך", לחטוף אותם, לפגוע בהם. גם אם הוא הורס בכך את הפוטנציאל שלו למימוש עצמי, לקיום של מדינה, לבנייה עצמית, לפיתוח, לשגשוג, הוא יעדיף לפגוע בך ולהרוג בך יותר מאשר לפתח את עצמו. העמלקיות הזאת הולכת מדור לדור, ומחליפה בכל פעם עם אחר. בכל דור ודור קמו עלינו לכלותינו כאלה אויבים שמוכנים להקריב את עצמם כדי לפגוע בנו. לכן "לא תשכח".
לא תשכח, כיוון שמהר מאוד אתה יכול לחזור לאותם דפוסים מוכרים לך, דפוסי חשיבה שהם הדפוסים שלך, שבהם אתה מקדש את החיים, שבהם אתה מקדש את הפיתוח והשגשוג, וברגע אחד של שכחה אתה יכול להחיל את אותם דפוסים בריאים, את אותם דפוסי חשיבה טבעיים, את אותן כוונות טובות, אתה יכול לייחס גם לאויב שעומד מולך.
יהיה מי שיגיד עכשיו: איך אנחנו גורמים עכשיו למאות אלפים לעזוב את בתיהם ולרדת דרומה? איך אנחנו מסוגלים עכשיו לגרום צרות צרורות לאוכלוסייה כביכול בלתי מעורבת? פה אומר לנו הקדוש ברוך הוא, אומרים לנו חכמים, אומרת לנו התורה והמקורות שלנו: אל תשכח. אל תשכח עם יש לך עסק; אל תשכח שהוא יעשה הכול כדי לפגוע בך אם רק תהיה לו את ההזדמנות; אל תשכח שהוא יחפש תמיד את המסילות לפגוע בך יותר מאשר לבנות אותו. את העיקרון הזה, את העיקרון של מישהו שחושב אחרת ממך, את זה, אל תשכח. זכור ואל תשכח.
בעזרת השם, שיהיה לנו כוח להביא לניצחון, ניצחון מוחלט, ניצחון מלא על אויבינו, כדי שכל אויבינו מסביב יראו ולא יעזו שוב לפגוע באזרחי ישראל, במדינת ישראל. תודה רבה.
365 מילים של אביחי אברהם בוארון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.