קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, הייתי מן התומכים של החלת ריבונות הרבה לפני שזה נהיה פופולרי. תמיד טוב לתת קרדיט לאנשים שעמדו מאחורי זה ופעלו, אז אי-אפשר שלא להזכיר – ואני יודע שכבר הוזכרו כאן – נדיה מטר ויהודית קצובר. אני זוכר איך לפני 15, 16 שנה, כשהייתי מגיע לכנסים שלהם – והייתי אז שר – למוחרת הייתי זוכה לכותרות בסגנון "הזויים", כמעט "פסיכופתים". היום לראות שהדיון מתקיים כאן בנוכחות עשרות רבות של חברי כנסת במליאת הכנסת, והנושא הוא נושא לגיטימי לשיח – יש תומכים, יש מתנגדים – אני חושב שעברנו כברת דרך, וזה מחזה שאסור לקחת כמובן מאליו. כן, דווקא היום, בימים שבהם מיטב בנינו ובנותינו נמצאים כרגע בשדה הקרב ו-50 מאחינו עדיין נתונים בצרה ובשבייה, אין תשובה ציונית הולמת, ברורה וצודקת יותר מאשר החלת ריבונות על חלקי המולדת ההיסטורית ביהודה שומרון ובקעת הירדן.
איך שגלגל מסתובב לו. אני זוכר במה עסקה המליאה הזאת לפני 20 שנה בדיוק, 20 שנה בדיוק. כן, היא עסקה בגירוש ובתוכנית האיוולת, הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון – גירוש, לא מילים מכובסות כמו התנתקות. גם אז כמו היום היו מי שניסו להדיח אותי מעמדתי; גם אז כמו היום הבטיחו לי הרים וגבעות בתמורה לאמת שלי; גם אז טענו שאני מפיל ממשלה, בוגד בערכי הליכוד ופוגע במנהיג התנועה. האמת היא ברורה: מאז ועד היום נשארתי נאמן לערכים שלי ולעקרונות שעליהם נלחמתי.
לכל אורך הדרך, עוד מימיי בברית המועצות הקומוניסטית, שילמתי מחיר על האידיאולוגיה שלי, על המלחמה שלי למען ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. אז לא חששתי, וגם היום אינני חושש. אותה תחושת שליחות שליוותה אותי אז, מלווה אותי גם בימים אלו, כאשר לנגד עיניי נותרה אותה מטרה – להבטיח את עתיד ילדינו בארץ מולדתנו. גירושים ונסיגות לא יעזרו; החלת ריבונות כן. תודה רבה.
283 מילים של יולי יואל אדלשטיין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.