החלת הריבונות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת הנכבדים, אני ניצב כאן היום כדי להביע התנגדות חריפה, חד-משמעית, בלתי מתפשרת, למהלך המסוכן של החלת הריבונות הישראלית בשטחים הכבושים ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן.

מהלך כזה איננו ריבונות, הוא סיפוח לא חוקי, לא מוסרי, לא דמוקרטי. זהו שלב נוסף במפעל ההתנחלויות, שלב שמבקש לקבוע עובדות בכוח, למחוק גבולות ולכפות מציאות של שליטה קבועה על עם אחר. המהלך הזה חותר תחת כל עיקרון של צדק. הוא מנוגד למשפט הבין-לאומי, הוא רומס כל סיכוי להסדר מדיני והוא הופך את מדינת ישראל הלכה למעשה למדינה שמנהלת אפרטהייד.

אין כאן ביטחון – יש כאן שליטה; אין כאן אחריות – יש כאן עיוורון פוליטי ומוסרי. מי שמקדם את הרעיון הזה בשם ציונות או בשם ריבונות, למעשה קובר לעומק כל סיכוי לעתיד של שלום בין שני העמים, ורק יוביל לעוד דם, לעוד סבל ולעוד דורות של שנאה.

העם הפלסטיני איננו עם שקוף, איננו עם שניתן להעלים. הוא חי כאן, הוא נאבק כאן, ויש לו זכות – זכות מלאה – למדינה, לחירות ולעצמאות. אני אומר את זה בצורה ברורה ביותר: החלת ריבונות בשטחים הכבושים היא פשע פוליטי, מוסרי והיסטורי. היא לא תעבור בשתיקה, לא בכנסת הזאת ולא ברחובות. היא תיתקל בהתנגדות עממית, משפטית ובין-לאומית.

וכמובן, אנו נגיד שוב ושוב: נא לעצור את הטירוף בעזה, את הדיכוי, את הרעב בעזה, להחזיר את כל החטופים מייד ולהפסיק את המלחמה. עכשיו בשפה הערבית כמה שניות. (אומר בערבית: כשאנחנו מדברים על הגדה המערבית, אנחנו מדברים על ירושלים. ירושלים היא הסמל של הגדה המערבית. "למענך, עיר התפילה, אני מתפלל. למענך, יפת המעונים, פרח הערים, ירושלים, עיר התפילה, אני מתפלל. עינינו נודדות אלייך בכל יום". ועל הגדה המערבית אני אומר, ועל ירושלים: ירושלים ערבית, האשמית, אסלאמית, כך הייתה, כך היא וכך תישאר.) בסופו של דבר תודה רבה לכולם. ועל ההצעה הזאת: מיליון טיז.