קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי וחברי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ימים גדולים. אני לא אדבר על חשיבות ההחלטה הזו, על הצדק שלה ועל זכותנו וחובתנו לקבל אותה. על כל זה דיברו לפניי וידברו וודאי אחריי.
אדוני היושב-ראש, אני לא יכולה לדבר ככה, באמת, אני ממש לא יכולה. חברת הכנסת שטרית, בעיניי זה נאום היסטורי.
אדוני היושב-ראש, אני מבקשת מאוד לספור לי מההתחלה. בעיניי זה נאום היסטורי, ואני מבקשת את הדקות שלי מההתחלה, ואני מבקשת לאפשר לי לדבר, זה לא יכול להיות. תתחיל מההתחלה, בבקשה, אני מאוד מבקשת.
חברת הכנסת לימור היקרה, אני מבקשת.
תודה. אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, אני לא אדבר על חשיבות ההחלטה החשובה הזו, ההיסטורית, על הצדק שלה או על זכותנו לקבל אותה או על חובתנו לקבל אותה. על כל זה דיברו וידברו גם אחריי. אני רוצה לדבר על התהליך, תהליך התשובה של העם הזה, של העם שלנו, תהליך שאנחנו חווים אותו, ואנחנו חווים עכשיו את אחד מרגעי השיא שלו. אין מקרים, חבריי חברי הכנסת. אצלנו אומרים שמקרה זה רק מהשם. אין מקרה בעולם.
ולכן, זה לא מקרה שאנחנו מקבלים את ההחלטה ההיסטורית הזו דווקא עכשיו, ערב שבת קודש של פרשיות מטות ומסעי, פרשת השבוע שבה כתובה לפי הרמב"ן מצוות יישוב הארץ, מצוות הורשת הארץ. "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" – אומר הרמב"ן: "על דעתי, זו מצות עשה היא, יצווה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת השם". המילים האלה, "ולא ימאסו בנחלת השם", מזכירות לנו את הפסוק מתהילים: "וימאסו בארץ חמדה".
זה לא מקרה, חבריי, שאנחנו מקבלים את ההחלטה הזו – – –
זה לא מקרה, חבריי, זה לא מקרה שאנחנו מקבלים את ההחלטה הזאת עכשיו – –
– – בימי בין המצרים, ימי החורבן, ימי חטא המרגלים.
בגלל חטא המרגלים "וימאסו בארץ חמדה", באו עלינו כל החורבנות כולם, כל הגלויות כולן. והחטא הזה, חטא המרגלים, התרחש בימים האלה. בזמן הזה, אנחנו עכשיו בתוך 40 הימים שבהם הכינו המרגלים את החטא הנורא הזה: תכננו איך הם ישכנעו את העם, איזה דיווחים ופרשנויות מעוותות ומומצאות הם יביאו לו, איזה קמפיין בכייני הם יביאו לעם כדי להביא אותו להחלטה הנוראה הזאת של "וימאסו בארץ חמדה".
וגם בימינו אנו, בימים אלה ממש, לפני 20 שנה – –
– – אותה החלטה אומללה של הבריחה, הנטישה, ההפקרה, העקירה והגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון – מהלך נורא, שאנחנו טועמים עכשיו את פירות הבאושים שלו.
תראו איזה תהליך מדהים של תשובה אנחנו עוברים: העברנו כאן בכנסת כנציגי העם את החוק לחזרה לצפון השומרון – –
– – העברנו כאן בכנסת את ההחלטה שמדינה פלסטינית היא סכנה קיומית למדינת ישראל, ועכשיו אנחנו זוכים להעביר כאן בכנסת את ההחלטה שקוראת לממשלה – ואני כחברת ממשלה אעשה הכול כדי שזה גם יתממש – להחיל ריבונות על הארץ שלנו.
ואני רוצה – עוד דקה אחת, תן לי, אני רוצה לומר למציעי ההחלטה – – –
למציעי ההחלטה: קחו קרדיט. גם את זה לומדים מפרשת השבוע. בפרשת השבוע כתוב: "אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ" – מופיעים כל השמות. קחו קרדיט. כל מי שהוביל את רעיון הריבונות בארץ ישראל, כל מי שדאג לו לאורך כל השנים, צריך לקחת קרדיט על המהלך החשוב הזה. בעזרת השם אנחנו נמצה אותו עד תום ואכן נחיל ריבונות על ארצנו. תודה.
519 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.