קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא מזמן ילדה צעירה, שלא אציין את שמה כדי לא לתת לה במה, הפיצה שקרים חמורים כלפי הקהילה יוצאת אתיופיה. בריאיון לערוץ התקשורת היא טענה שביחידת 8200 אתיופים נמצאים רק כמנקי שירותים – שקר, וגזעני, פוגעני. בעיקר שקרי. תנו לי לספר לכם שאותה ילדה לא סיימה שירות צבאי מלא ועשתה את התואר שלה על חשבון הצבא.
הקהילה שלנו מסורה, משרתת ביחידות קרביות, בכל היחידות. כולנו. אנחנו רואים את השותפות שלנו בשירות הצבאי במיוחד במלחמה הארורה הזאת – כמה מבני העדה יוצאי אתיופיה, אדוני היושב-ראש, בני העדה שלנו, בגאווה, נפלו. דווקא עכשיו, כשחוק הגיוס נמצא במוקד, חשוב לי להזכיר את זה, כי במקרה היום התפרסמה כתבה בג'רוזלם פוסט, מאמר דעה שמתאר כמה אנחנו גיבורים, כמה הקהילה תרמה, למרות שלא מדובר עליה, למרות שכלי התקשורת עדיין לא נותנים לזה במה. אני לא באה להתלונן על זה, אבל אנשים שמשקרים, שמפיצים בצורה גזענית, לא ניתן להם במה. זה פשוט פוגעני ומעליב. אבל גם הדור הצעיר לא שתק, הוא העביר את המסר שלו ברשתות החברתיות.
לכן, אני, אם תשאלו אותי לגבי שירות צבאי, הייתי אומרת: אין זכויות בלי חובות. כולם צריכים לשרת, אם בשירות צבאי, בשירות לאומי, כולל ערבים אזרחי מדינת ישראל; לתרום תרומה נכבדת, אם זה לקהילה שלהם או בכל מוסד שיכול להיות, כי כל אחד צריך לתת את חלקו ולהרגיש שווים. אי-אפשר לעשות אפליה, שחלק יתרמו, חלק לא, וגם – לא רק שיתרמו, אלא כשתורמים גם לא ידברו עלינו רק כעל מנקים שירותים ב-8200, ביחידת 8200. חבריי, זה פשוט כואב.
243 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.