קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מונחת על סדר-יומה של הכנסת הצעה להחלת ריבונות, לאחר שהכנסת כבר קיבלה החלטה שקשורה להחלטה הזאת, והיא התנגדות מוחלטת להכרה במדינה פלסטינית ולהקמת מדינה פלסטינית.
לא, לא, אתם מאוד ברורים, אבל אני רוצה לשאול שאלה מתבקשת.
בהנחה שהממשלה מקשיבה להצהרה הזאת של הכנסת ולכם, ומחליטה להחיל ריבונות – מה יהיה ביום שאחרי? למה אתם מתכוונים? מה תעשו עם חמישה מיליון פלסטינים, הן בגדה המערבית והן ברצועת עזה? האם גם תספחו אותם כאזרחי מדינת ישראל, או שיש חלומות הזויים לגרש, להשמיד?
להרוס כל בית, כמו שעושים היום ברצועת עזה?
ולכן, מי שמקדם את האג'נדה הזאת ומתעלם ממה שקורה ביום שאחרי, לא מציג בפני אזרחי מדינת ישראל את הסכנות.
אני רוצה לדבר בצורה רציונלית ולהעלות בפני אזרחי מדינת ישראל הטיעון – –
– – של החבורה הזאת, של חברי כנסת קיצוניים שמובילים את כל הכנסת להחלטה הזויה – –
– – ביחד עם שלושה מיליון פלסטינים בגדה המערבית ועם שני מיליון פלסטינים.
בבקשה, במקום תנועה לאומית פלסטינית תהיה תנועה אזרחית פלסטינית שתדרוש אזרחות.
ואז, בפני ישראל יש שלוש אפשרויות: אפשרות ראשונה, שישראל הופכת למדינה של כל תושבי חבל הארץ הזה ואז מאבדת את הזהות הלאומית.
תנו לי להשלים במשפט. זאת הצעה מופקרת. מדינה פלסטינית היא לא רק זכות פלסטינית, היא אינטרס לאומי-מדיני-ביטחוני של מדינת ישראל.
אבל המשפט הזה – רק אנשים שפויים מבינים מה המשמעות שלו. תמשיכו להרוס.
אבקש להעלות הצעת סיכום חלופית של סיעת רע"מ להצבעה במליאת הכנסת בנושא החלת הריבונות. הכנסת מאשרת את יוזמת גשרים של פיוס ושלום, שכוללת את הפסקת המלחמה והחזרת כל החטופים, קידום הסדר שלום ופתרון מדיני בין הישראלים לפלסטינים על בסיס עקרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין, זו לצד זו בשלום, בביטחון, בשותפות ובסובלנות.
296 מילים של מנסור עבאס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.