קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני טלי גוטליב, בת לשמעון ורותי רז, עומדת גאה בכנסת ישראל – גאה בכנסת ישראל – לדון ולהסביר למה אנחנו מצביעים פה ברוב מוחלט על החלת ריבונות ביהודה ושומרון. מה שאני רוצה לומר לכם כאן, שתמיכת הטרור שנמצאת פה בתוך הפרלמנט היא הפגיעה הראשונה בריבונות. לריבונות יש כמה גוונים וכמה פנים, כשבתוך הפרלמנט בישראל תחת סמל מדינת ישראל ודגלי מדינת ישראל עומדים פה תומכי טרור ומדברים על הקמת מדינה פלסטינית בשטחי ארץ ישראל.
כולם פה משחקים אותה מנומסים, ולמה אני מעירה, ולמה אני כועסת. אני נמצאת כאן שופר של עם ישראל – גם אתה, אדוני, לא רק אני – כשנמצאים כאן תומכי טרור שמשקרים את היסטוריית עם ישראל. אני רוצה להזכיר להם – הם מדברים על כיבוש ועל הדין הבין-לאומי. אין להם מושג על מה הם מדברים. יש להם אחלה סיסמאות. הם חיים בישראל, הם שווי זכויות לנו, שזה הזוי, אבל הם שווי זכויות לנו, ואני מקבלת את זה – תעודות זהות ישראליות, יושבים בפרלמנט. מה אתם עושים פה? הרי אתם בזים לפרלמנט. מה, אתם לא יכולים לעבוד ולקבל משכורת במקום אחר? מאיתנו אתם צריכים לקבל משכורת? מעם ישראל? איפה הכבוד שלכם? לא טוב לכם, תלכו. אני לא הייתי רוצה לקבל משכורת מהאויב שלי, לא. אתם רואים בי אויב. מה אתם רוצים משכורת מאיתנו? לכו. יש לכם לאן ללכת.
הרי הציעו לערבים שהיו כאן בקום המדינה – בואו נזכיר להם קצת היסטוריה: תוכנית החלוקה – משה סעדה, שלום לך. תוכנית החלוקה – הציעו להם, הם לא רצו. הוסיפו להם חלקים, הוסיפו להם עוד שטחים, כי הם נורא בכו. הם אוהבים להתבכיין פה, נכון? הם נורא בכו. הוסיפו להם עוד קצת, אבל זה לא הספיק להם. הם לא רצו. ב-1948, כשהוכרזה הקמת מדינת ישראל, בחלק הקטן של מדינת ישראל, הם פתחו עלינו מלחמה שגבתה מאיתנו מתים, את קדושי מתינו, קדושי מתינו. מאז הם לא הפסיקו, מלחמה אחרי מלחמה, והם נוחלים כישלונות אחרי כישלונות, וכלום לא טוב להם.
אני לא רוצה לומר – אנחנו נתנו אזרחות לערבים שהיו כאן, והם שווי זכויות לנו, ועדיין הם רוצים מדינה בתוך ישראל. הם יושבים כאן בפרלמנט, ואנחנו צריכים לשמוע את הדברים ההזויים האלה. הם מדברים על כיבוש – בואו אני אגיד לכם מה זה כיבוש, כיבוש: כיבוש זה לכבוש שטח ממדינה קיימת שהשטח שייך לה. זה הדין הבין-לאומי. יהודה ושומרון הם שטח שלא היה שייך לאף מדינה. את הטעויות של ירדן, שהתערבה במלחמה לא לה, ירדן יודעת. היא יודעת גם יודעת. אבל כשאנחנו השתלטנו ב-1967, האזור הזה, יהודה ושומרון, לא היה שייך לאף מדינה, ולכן זה לא כיבוש.
נזכיר ונסיים כאן: ארץ ישראל לעם ישראל על פי מורשת ישראל בשם נופלינו הקדושים. בשם תפארת הדמוקרטיה יש כאן שוויון זכויות לכל האזרחים – –
– – אבל מי שיחתור תחתינו או יתמוך בטרור, מוזמן ללכת. יש מספיק ארצות בערב שאולי, אולי, אולי, יסכימו לקבל אתכם. אולי.
450 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.