קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אין שר, אז לא "כבוד השר", כי אין שר. חבריי חברי הכנסת, שמעתי את דברי הפתיחה של חבר הכנסת שמחה רוטמן, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, דן אילוז. לרגע חשבתי שזהו, כבר נפל פה דבר ואנחנו מכריזים על ריבונות ביהודה ושומרון, אבל לא. ממה כל ההתלהבות? עם כל הכבוד, הצעה לסדר-היום זה כמו לומר שעצרת האו"ם קיבלה החלטה הצהרתית על משהו. ואללה, יופי, נו, ו-? שום דבר וכלום וחצי. מה שקובע זה מועצת הביטחון. אותו דבר, אנחנו יכולים לקבל פה החלטות עד מוחרתיים, החלטות דקלרטיביות חסרות כל משמעות.
עם כל הכבוד להכרזות חסרות תוכן – סליחה, כן, זה ככה – שאנחנו נקבל פה, בסוף צריכה להיות החלטת ממשלה. צריכה להיות החלטה על חקיקה. רק לפני כמה חודשים היה פה חוק להחלת הריבונות על בקעת הירדן. מה הצבעתם? הצבעתם נגד. אז מה זה שווה כל ההצהרות האלה על החלת ריבונות על יהודה ושומרון ובקעת הירדן? היה פה חוק. המדינה לא עובדת לפי הצהרות, המדינה עובדת לפי חוקים או החלטות ממשלה.
דוגמה לכך – לפני 20 שנה, חלק מהממשלה הזאת הצביע בעד גירוש יהודים מגוש קטיף. מי שעכשיו ראש הממשלה, מי שעכשיו ראש המל"ל ומי שעכשיו שר הביטחון הצביעו בחקיקה על גירוש יהודים מגוש קטיף. אגב, יש לי תמונה שאני יושבת, צעירה ויפה, על הדשא של גוש קטיף ועל ידי יושב אביגדור ליברמן, או שאני על ידו, לפני 20 שנה. אנחנו היינו נגד. אקטיבית היינו נגד. שילמנו על זה מחירים, אבל היינו נגד. בסוף מה שקובע זה לא הכרזות, כנסים, מילים יפות, התלהבות ברשתות – מה שראיתי אתמול והיום – אלא חקיקה או החלטות ממשלה. ככה מדינה מתנהלת.
אז על החוק להחלת ריבונות על בקעת הירדן לפני כמה חודשים הקואליציה הצביעה נגד. השרה סטרוק אמרה שלא בשלו התנאים. אז מה זה שווה, כל ההצהרות האלה? מצד שני, יכול להיות שייפול האסימון לאחד השרים והוא יהיה מספיק עמיד כדי להעלות את הנושא הזה על סדר-היום של הממשלה. תודה רבה.
319 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.