קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
לפני שאתה שם, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, השבוע היה לנו כנס של ריבונות, כנס מדהים עם אולם מלא באנשים מכל הקשת הרחבה, וכולם הצדיעו לריבונות, אבל ריבונות – עכשיו. בגלל זה אני אומרת שלפני שאנחנו בכלל מדברים על ריבונות, אז יש חבל ארץ נוסף מעבר ליהודה ושומרון ובקעת הירדן – צפון הארץ. במסגרת היותי חברת כנסת אני מבקרת אצל ראשי הערים. פוגשים אותי ראשי ערים מהצפון ואומרים לי: קטי, פה תחילו ריבונות. אני מסתכלת: התבלבלתם, מה זה פה תחילו ריבונות? הוא אמר לי: תגידי, היית במשרדים הממשלתיים בתקופה האחרונה? תיכנסי למשרדים הממשלתיים בנצרת, תפתחי את הדלת, תראי – את רואה רק ממגזר אחד, פקידים בכירים רק ממגזר אחד. איפה כל החיילים שלנו? איפה כל האנשים שלנו? את לא מוצאת. וכל זה בשם מה? העדפה מתקנת.
אז, נכון, פעם באמת הייתה בעיה, שבמגזר הערבי לא מצאו, לא התקבלו ללימודי רפואה, לא סיימו בגרויות, פסיכומטרי וכו'. היום תפתחו את הטבלה של מי שמקבל תעודת בגרות – מנצחים הרבה מאוד מהמגזר, הם מקבלים את הציונים הגבוהים יותר. אז למה צריך העדפה? כשאתם נכנסים למכרז של הנציבות ואתם בודקים מי מתקבל, אתם מוצאים שמעל ל-50% מתקבלים קודם כול מהמגזר הערבי. בואו נזכור שהם לא שירתו יום אחד, לא נתנו שירות צבאי, לא – והחיילים שלנו צריכים לעבור למרכז הארץ ולדלל את האוכלוסייה ואת המוחות בפריפריה, ואנחנו מוצאים את עצמנו מתחילים להתנצל. למה? למה הם לא יכולים להיות? ובכן, ככה, אני חד-משמעית אומרת שבזמן שהחיילים והחיילות האדירים שלנו מקריבים את היקר להם מכול בעבור ההגנה על הבית, משלמים מחירים כבדים, הם לא מתקבלים לאוניברסיטאות כי אין להם ציונים מספיק גבוהים בבגרות או בפסיכומטרי, הם לא מתקבלים במכרזים למשרדים הממשלתיים כי יש העדפה לאחרים. אז אני שואלת את עצמי: מה יהיה? כל מערך הרפואה והרוקחות במדינת ישראל והמשרות הציבוריות – הילדים שלנו לא יכולים להתקבל אליהם? המוחות המבריקים האלה, אם היה להם את הצ'אנס לתקן או לתגבר את הציונים שלהם, הם היו יכולים לתרום לפריפריה. בוכה לי ראש עיר בצפון, אומר לי: קטי, הילדים שלנו עוזבים את העיר, הם הולכים למרכז הארץ, כי במרכז הארץ יש להם יותר אפשרויות, אבל בגליל, בנגב, הם לא מוצאים כלום.
אז בשנה האחרונה, אדוני היושב-ראש, אני גאה להוביל חוק העדפה מתקנת למשרתי המילואים בכניסה לאקדמיה, לשים סוף לעוול המתמשך כנגד טובי בנינו ובנותינו, חוק שיאפשר למשרתי המילואים שוויון הזדמנויות סוף-סוף. אני נלחמת מול המל"ג. רק אתמול נלחמתי כדי להכניס תלמיד סטודנט אחרי סבב רביעי, להכניס אותו ללימודי הנדסה. הוא לא הצליח להיכנס כי חסרות לו שלוש, ארבע נקודות בפסיכומטרי, תבינו איזה דבר הזוי זה.
אני מבהירה כאן למי שטרח, השכיל להבין מול מה אנחנו מתמודדים: אין לנו פריבילגיה להמתין עוד יום אחד עם קידום החוק. אני קוראת לוועדת החינוך לשים את הנושא הזה של העדפה מתקנת בראש סדר העדיפויות.
לא ארפה עד למימוש החוק. הגיע הזמן להשיב את כבודם של חיילינו, ואני מתכוונת לעשות זאת ללא מורא, בלי להתנצל, בלי להתבלבל.
461 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.