הצעת ועדת הכנסת בדבר הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת איימן עודה

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, הציבור שצופה בנו, זה לא הערבים נגד היהודים ולא היהודים נגד הערבים, כי רק ביחד ננצח את הפשיזם ואת הכהניזם ונבנה כאן עתיד של שלום ודמוקרטיה.

ולכולם, יהודים וערבים, יש מקום במעגל הניצחון. אני בן של עם פצוע, (חוזר על דבריו בערבית,) ולעם הזה יש רק דרישה אחת: לחיות כעם נורמלי, כמו שאר העמים, ללא כיבוש, התעללות והתעמרות. התנאי של חותמי מכתב ההדחה הוא שאתכחש – – –

את הזמן, בבקשה.

התנאי של חותמי מכתב ההדחה הוא שאתכחש לפצעי העם שלי. זה לא יקרה.

חברי וחברות הכנסת, אני ו-70% מאזרחי המדינה שמחים – כן, שמחים – שתהיה מחר עסקה ותופסק המלחמה. אני מייצג את הרוב, שחושב בטבעיות, שהוא בוחר בחיים. אתם, דורשי ההדחה, לא מייצגים אותם. למה אני צריך לעמוד איתן? למה אנחנו צריכים לעמוד איתנים? לא רק בגלל שאחרת אני אבגוד בערכים ההומניים שרואים בשוויון בין העמים ערך עליון – –

– – אלא גם בגלל שהמנהיגים שקדמו לי נאבקו מאז הנכבה האיומה והממשל הצבאי, שנים אחרי שנים – –

– – נאבקו שנים אחרי שנים למען הרחבת המרחב הדמוקרטי. חזרה שלי מדבריי מול הפשיסטים תהיה בגידה בכל עשרות השנים של המאבק הזה. אם אחזור בי, הפשיסטים ידעו את הדרך וימשיכו ללחוץ כדי לסרטט את גבולות חופש הביטוי של חברי הכנסת, גם של העובד הערבי וגם של הסטודנטית הערבייה.

אני אעמוד איתן גם כדי לשמר את המרחב הדמוקרטי לכל האזרחים, היהודים והערבים, כי מול הפשיזם לא מתנהגים כמו האם המסכנה בסיפורו של טולסטוי – האם שנסעה עם שלושת בניה עם מזחלת שלגים שמוביל אותה סוס, עד שהופיעה להקת זאבים. מרוב פחד, היא זרקה את בנה הראשון, אולי הזאבים יסתפקו. נהפוך הוא, הם נהיו בטוחים יותר, בטוחים יותר בעצמם, ועם האוכל בא התיאבון. היא זרקה להם את השני ואת השלישי, וזה רק הסעיר את הזאבים, עד שקפצו על המזחלת ואכלו אותה ואת הסוס על הדרך.

אני פונה אל האופוזיציה ואומר להם: אל תתנהגו כמו האם המסכנה. מול הפשיזם לא נכנעים.

מול הפשיזם לא נכנעים, ולא מוותרים להם. צריכים להתאחד, להדוף אותם ולהכריע אותם. אני מתחיל בצעד הראשון: אני, איימן עודה, מצהיר בפניכם, בפני הפשיסטים: אני לא חוזר בי משום משפט, משום מילה, משום אות, משום נקודה, משום פסיק. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ערבי פשוט אני, למרות עושק הכובשים ועריצות העריצים וברדק החשיכה. ערבי פשוט אני ודבריי ברורים. ערבי פשוט אני, וארצי היא נחלתי שלי, ומקומי כאן ומותי כאן ותחייתי כאן.)

(ועל גבי יש סלעים, והוא לא כפוף, לא כפוף. ואני ברור, ברור, ברור.)

אני ברור, ברור, ברור: אני ערבי פשוט. מילותיו של המשורר סמיח אל-קאסם.

הציבור שצופה בנו – – –

הציבור שצופה בנו, מהמשבר הזה נולדה הזדמנות ענקית. אפשר לומר בבטחה שמזה כמה שנים לא הייתה הבנה כל כך עמוקה לחשיבות השותפות היהודית-ערבית מול הפשיזם כמו בשבועות האחרונים. האוכלוסייה הערבית מתייצבת רובה ככולה נגד ההדחה; 2,500 סופרים ומשוררים יהודים; מאות מרצים למשפטים ולמדעי המדינה; מאות קולנוענים; 120 חברי כנסת לשעבר, כולם הביעו תמיכה; עשרות מוקדי מחאה וארגונים הודיעו שמי שיתמוך בהדחה, לא יופיע בהם. זו הזדמנות ייחודית שחייבים לבנות אותה, להעמיק אותה, להרחיב אותה. כעת אנחנו ניצבים בפני הזדמנות ענקית לבנות את השותפות הזאת באמת, ואנחנו לא מתכוונים כלל וכלל לוותר על מה שנבנה בחודש האחרון. הפשיסטים באו לקלל ויצאו מברכים.

אני שואל את הציבור שצופה בנו: מי רוצה להדיח אותנו? מי רוצה להדיח אותי? הפשיסטים, שקראו לפשעים הקשים ביותר נגד האנושות? הכהניסטים, שמסרבים לעסקה כוללת ולהפסקת המלחמה? את מי הם רוצים להדיח?

את מי שמאמין בכל רמ"ח איבריו – –

– – שלשני העמים מגיעה זכות להגדרה עצמית?

שנאבק נגד הגזענות ולמען השלום? נגד האלימות ובעד השוויון?

רוצים להדיח את האדם שנאבק נגד הכיבוש ולמען השלום, נגד העליונות ובעד השוויון; את האדם שנאבק למען סיום המלחמה ומימוש עסקה כוללת.

את הבן אדם שנפגש כ-100 פעמים עם משפחות החטופים, שהקשיב להם בכל רגשותיו – –

– – שממשיך לבקר את משפחות החטופים השכולות כדי לנחם אותן, כדי לחבק אותן.

מי מנסה להדיח אותי, זה שלא מאמין שיש ילד פלסטיני אחד חף מפשע? שאין עם פלסטיני בכלל? אנחנו היינו – – – אתם הקיצוניים.

אתם, ששמים את שני העמים כאסירים של הכיבוש, ואני, שקורא לשחרר את שני העמים מעול הכיבוש, כי כולנו נולדנו בני חורין.

והיום, במיוחד היום, 14 ביולי, יום הבסטיליה, אתם בוחרים להדיח אותי – יום שבו העם הצרפתי שבר את חומות הדיכוי והכריז על שלושה עקרונות פשוטים: חירות, שוויון, אחווה. היום, במקום חירות, שוויון ואחווה, אתם בוחרים בהדחה, באפליה ובהשתקה.

אבל יש לנו חלום, ולחלום שלנו שלוש מילים: שוויון, שותפות ושלום. שוויון, שותפות ושלום.

לציבור שצופה בנו: הימין הישראלי רוצה אותנו, אנחנו, בני המולדת הזאת, כנתינים במדינת היהודים.

המרכז רוצה אותנו כמילואימניקים בעורף שעוזרים לו מול הימין. אנחנו אומרים לימין או למרכז לא לזה ולא לזה. תרשמו: אנחנו ערבים פלסטינים שנאבקים על אזרחות שלמה, על שוויון מלא ועל שלום כולל. חלק מהמאבק הזה הוא הדרישה שמדינת ישראל לא תהיה יותר מדינה של עליונות, כפי שהממשלה הזאת מקדמת בצורה אובססיבית – –

– – אלא מדינה שתחדל מלשלוט בעם הפלסטיני בשטחים הכבושים ותהיה דמוקרטיה אמיתית ביחסה לכל אזרחיה. הימין, שטוען זה שלוש שנים שהעם צריך להחליט בלי פקידים, אינו מכבד את העם שבחר בי. לפי תפיסתם הגזענית, העם היחידי הוא העם היהודי. המרכז, שמתיימר לכבד את דעת הפקידים, לרבות היועצים המשפטיים, ומנהל מאבק עיקש זה שלוש שנים, כנראה מתכוון לעמוד לצידם רק כשמדובר ביהודים, לא כשמדובר בחבר כנסת ערבי.

ואני בעמדתי כאן מציע אלטרנטיבה יהודית-ערבית משותפת ודמוקרטית מול שני הזרמים הללו – –

– – שמאמינים בעליונות יהודית.

הסיעה שלנו נמצאת בכנסת מאז הכנסת הראשונה, ומעולם לא היינו חלק מהקואליציה ומהממשלה.

לא, לא. אני מבקש שתיתן לי את זה. יש לי חמישה עמודים בכתב גדול.

לא, זה לא יכול להיות. אתה קטעת אותי כמה פעמים, תן לי להמשיך.

מעולם לא היינו חלק מהקואליציה והממשלה, אבל היה לנו דבר אחד – את זכות הדיבור.

את זה רוצים עכשיו לקחת מאיתנו.

מי שזז זה לא אנחנו, מי שזז זה לא אנחנו, זה הכנסת.

זו המערכת הפוליטית שזזה בימינו, היישר אל תחום הפשיזם.

חברי סיעת חד"ש-תע"ל נרדפים, מושתקים, מורחקים באופן שיטתי מהכנסת – סנקציות על טיבי, עאידה הורחקה, עופר הורחק. למה הם רוצים להשתיק אותנו? כי הם רוצים להשתיק את הקול המוסרי והערכי נגד המלחמה ונגד הכיבוש. אתם יודעים למה רוצים להדיח אותי? כי הם לא רוצים ערבי דמוקרט – זה משבש להם את האידיאולוגיה ואת מה שהם מנסים לחנך עליו את הדור הצעיר שלהם.

רוצים להדיח אותי כי הם יודעים בתוכם – –

– – שרוב מוחץ בקרב שני העמים רוצה חיים נורמליים.

אני מסיים. אבל אני רואה כמה הם מ-פ-ח-דים. מ-פ-ח-דים.

אנחנו נמשיך להאמין בשני עמים.

"כי עוד נפשי דרור שואפת / לא מכרתיה לעגל פז / כי עוד אאמין גם באדם / גם ברוחו, רוח עז."

שני העמים ינצחו.