הצעת ועדת הכנסת בדבר הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת איימן עודה

היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, הדיון כאן הוא על סילוק איימן עודה מהכנסת, אבל איימן עודה הוא לא הבעיה היסודית, בוודאי לא בדיון הזה. הדעות שלו, האמירות שלו, ידועות היום. דנו עליהן בוועדה, וכולנו יודעים, כולם יודעים במי מדובר, במה מדובר – באדם שהשתוקק לשאת על כתפיים את רוצח שבעת היהודים; מי שמייחל שעזה, זו שמייצגת ניאו-נאציזם אכזרי וברברי, תנצח את ישראל. כולנו שמענו, כולנו מבינים. והאמת, אדוני היושב בראש, טוב ששמענו, כי לפעמים דווקא חשוב מאוד שהאויב יאמר בגלוי את מה שהוא חושב, והכול על השולחן. יש כאלה, אולי גם חברי כנסת שאיתנו כאן, שלא אומרים, אבל חושבים ומחכים לשעת כושר.

אז עודה אמר את מה שהוא חושב, לא אמר את זה בחדר סגור. הוא שלהב את ההמונים בחיפה, דיבר עם האימא של הרוצח בגלוי בטלוויזיה, כמו כל גדולי המסיתים והרוצחים של עמנו – כמו חאג' אמין אל-חוסייני, כמו יאסר ערפאת. אז כולנו וכולם יודעים מי הוא, אבל הוא לא הבעיה היסודית כאן. הבעיה היא אצל אלו ששומעים את השיח הזה שמכוון להשמדת ישראל, ששומעים את האמירות הללו שמצדיקות ומשבחות בגלוי אלימות ורצח של חיילים ושל מתנחלים במסגרת מה שעודה קורא "כיבוש", ושותקים. שותקים. לא תומכים בסילוקו מהמליאה אלא מסתלקים בעצמם מהמליאה. ואני אומר לכם, חבריי מהאופוזיציה, מיש עתיד, מהמחנה הממלכתי, ממפלגת העבודה, זו לא בריחה מהמליאה – זו בריחה שלכם מהציונות, בריחה מיסודות הציונות.

כי מהי התנועה הציונית? לשם מה היא נוסדה? הציונות היא תנועת שחרור שנוסדה כדי לשחרר את המולדת שלנו מידי זרים, כדי להשיב לנו את הצדק הבסיסי שהיה למרמס במשך שנות הגלות – הצדק שהארץ הזאת, ארץ ישראל, שייכת לעם ישראל, שייכת לעם היהודי; להחזיר, כמו אמרתו של הרצל – שאנחנו נציין את יום הזיכרון שלו בעוד יומיים – להחזיר ארץ ללא עם לעם שהיה ללא ארץ למשך אלפיים שנה. חלק מהותי מהשחרור הזה, מהשחרור הלאומי, זה החזרת הכבוד הלאומי, כבוד אמיתי למי שאנחנו, למה שאנחנו, כבוד אמיתי לצדק התנ"כי וההיסטורי שלנו, לזכויות הלאומיות שלנו על הארץ, וגם כבוד לתפקיד שלנו, לחובה שלנו להיאבק על הצדק והאמת עבורנו ועבור העולם כולו.

ומה אתם אומרים? כל אלו שעלו כאן קודם ומגמגמים, ולא הבנו אם הם בעד לסלק את איימן עודה או נגד לסלק את איימן עודה, כל אלו שיברחו היום מהמליאה, כל הפקידים, היועצים המשפטיים לסוגיהם, חברי הכנסת, שמענו אתכם בוועדה. אתם מסתייגים בפנים חמורות סבר, אתם אומרים: זה באמת לא בסדר, איך שהוא מדבר, והדברים חמורים ולא ראויים, אבל. ואז מגיע האבל, והאבל הזה מגיע בגלל הספק שחדר לכם ללב ומערער את צדקת הדרך הציונית.

הספק שיצרו כל השקרים המתועבים שחלחלו בחברה שלנו לאורך שנים – עוד משפט אחד, אדוני: יש עם פלסטיני, יש לו זכויות, אסור להיות כובשים, הכיבוש משחית. אנחנו כובשים, סימון?

אנחנו קולוניאליסטים? אנחנו יכולים להיות כאלה בארץ ישראל? הפוך, יאיר, הפוך, בני גנץ.

הציונות היא שחרור נגד הקולוניאליזם, נגד הקולוניאליזם שהתחיל במאה השביעית והמשיך עד 7 באוקטובר ועד היום, נגד הקולוניאליזם הברברי והאלים של האסלאם במשך מאות שנים. ולכן, מה שקורה כאן – משפט אחרון – מה שקורה כאן באמת בכנסת היום – –

– – כן, וזה טרגי וזה עצוב, זה לא איימן עודה אלא ההפנמה של הדברים שלו על ידי חלק מהציבור הישראלי והנציגים שלו כאן; האוטו-אנטישמיות הזאת. ואנשים מסתכלים כאן על הכנסת, ברור להם שאיימן עודה הוא אויב, אבל מה שלא ברור להם ומה שמוזר להם זה שיש כאן אנשים שאפילו אחרי 7 באוקטובר לא מזהים את האויב, מצדיקים בסתר ליבם את הנחות היסוד שלו – –

– – בורחים בגלוי מהכנסת, מהאויב הזה, בדיוק כמו שהם רוצים שאנחנו נברח מעזה ומכל המקומות האחרים. תודה.