קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, חבר הכנסת גלעד קריב, לא יודע למה ההדחה של תומך טרור עושה לך כזה וייב רע. הבן אדם מדבר כל היום נגד חיילי צה"ל, מה אתה מתעצבן? צריך לברך.
ביום 30 ביוני 2025 החליטה ועדת הכנסת ברוב של שלושה רבעים, ולאחר שני דיונים ארוכים, להציע לכנסת להפסיק את חברותו של חבר הכנסת איימן עודה, לפי סעיף 42א(ג) לחוק-יסוד: הכנסת. אני מבקש שכל מי שיושב כאן – אולי חלקכם לא הייתם בוועדת הכנסת בדיונים – יקשיב היטב למילים שיוצאות מפיו של האיש הזה לאורך השנים, ובהן גם התבטאויות טריות מאוד. ההתבטאויות לא הוצאו מהקשרן, לא עוותו; הן נאמרו במפורש, בגלוי, בגאווה מצידו. אלו ציטוטים, מילה במילה, אתם תשפטו לבד.
"לחטוף תינוק בן שנה, אישה בת 88, לרצוח אנשים שרוקדים במסיבה – זאת בעיקר פגיעה מוסרית עמוקה מאוד. יחד עם זה, אני מאמין שלכל עם יש זכות להיאבק בכיבוש". סוף ציטוט. מה בעצם הוא אומר פה? שזה לא מוסרי, אבל זה מובן. כי אם מדובר בעם נכבש, לטענתו, אז יש לו את הזכות גם לרצוח, גם לאנוס, גם לחטוף. הכול מותר.
במהלך מבצע שומר החומות עודה קרא בפומבי לשוטרים ערבים במדינת ישראל להפסיק לשרת. ציטוט: "אסור בתכלית האיסור, לכל צעיר פלסטיני, שיתגייס לכוחות הכיבוש. אני מפציר בצעירים שכן התגייסו, תזרקו להם את הנשק בפרצוף". קריאה מפורשת, ברורה, חד-משמעית, להמרדה. דרך אגב, הוגשה תלונה על המרדה. מה קורה עם התלונה הזאת? עם זה לא עושים שום דבר. הייתה פה עבירה פלילית ברורה על חוק בזה שהוא המריד. כל אלו שממהרים לחקור מהר מאוד את כל ה"גוטליבים", לוקח להם הרבה הרבה זמן לחקור את ה"עודות", משום מה.
בריאיון נוסף אומר עודה, שימו לב לציטוט הזה – יש תחרות בין הציטוטים שלו, אבל אני חושב שזה באמת הציטוט המחליא ביותר: "אני נגד פגיעה באזרחים. לגבי חיילים שנמצאים ביו"ש – אני לא יכול להגיד שאני יוצא נגד פגיעה בחיילים – – – העם נמצא תחת כיבוש, ויש לו את הזכות להיאבק נגדם. חייל לא צריך להיות שם". מי שצריך עוד הוכחה לזה שחבר הכנסת עודה תומך בפגיעה בחיילי צה"ל, הוא קיבל אותה עכשיו עם הציטוט הזה. זה לא ליד, זה לא בערך, הוא אשכרה תומך בפגיעה בחיילי צה"ל.
הוא אומר: "אני שמח על שחרור החטופים והאסירים. מפה – חייבים לשחרר את שני העמים מעול הכיבוש". איזו השוואה מזעזעת. מי שמסוגל להשוות בין ילדים, נשים וזקנים שנחטפו מביתם, נאנסו ונרצחו, לבין מחבלים רוצחים שפלים, אין לו מקום בכנסת ישראל. האיש הזה מצדד תמיד ברוע האנושות.
מאז 7 באוקטובר, היום שבו מדינת ישראל חוותה את הטבח האכזרי בתולדותיה, עודה לא הצליח להגיד פעם אחת את האמת הפשוטה – שחמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור. בשנת 2013 הוא אמר על מזכ"ל חיזבאללה, שימו לב: "חסן נסראללה הוא דוגמה ומופת של הקרבה ונאמנות". אני חוזר: "חסן נסראללה הוא דוגמה ומופת של הקרבה ונאמנות. הוא הקריב מאות שהידים, ובהם בנו בכורו".
במרץ 2016, לאחר שמדינות המפרץ הכריזו על חיזבאללה ארגון טרור, מפלגתו של עודה פרסמה הודעת גינוי. הם כתבו: "החלטה שנועדה לשרת את הכיבוש". הוא עצמו הצהיר: "הזהות הפלסטינית שלנו חזקה יותר מהאזרחות הישראלית שלנו". זה כל הסיפור. הוא פלסטיני שדואג לפלסטינים; לא לאזרחי ישראל, לא לערבים אזרחי ישראל, רק לפלסטינים. תראו לי פעם אחת, פעם אחת שהוא קידם פה משהו למען אזרחי ישראל, למען ערביי ארץ ישראל. כלום, שום דבר. אין לו שום חוק שרשום על שמו, אין לו שום יוזמה. הם לא מעניינים אותו בכלל. כל מה שמעניין אותו זה לצדד באויבי מדינת ישראל. כל מה שמעניין אותו זה תמיכה, התססה, הסתה ועידוד לטרור.
במהלך הדיון בוועדה עודה סירב להתנצל או לחזור בו. להפך, הוא המשיך להאשים את מדינת ישראל, את מנהיגיה, את חייליה, ברצח ובפשעים נגד האנושות. הוא אמר כך: "אנחנו מאשימים אתכם במצור על עזה ובמחסומים בגדה, בהמשך הכיבוש, באידיאולוגיה של העליונות היהודית וגם בפשעים הנוראים נגד האנושות, כולל הרג של רבבות ילדים עזתים". כשהורחק על ידי ועדת האתיקה בעקבות האמירות הללו, לא רק שהוא לא חזר בו, הוא חזר עליהן במפורש בוועדה לפני שבועיים, ואמר: "אז אני שוב חוזר עליה: ממשלת ישראל ביצעה פשעים נגד האנושות". גם על ועדת האתיקה הוא מצפצף.
הוא לא מתבלבל, לא מתנצל, לא מתחרט. זו לא פליטת פה, זו האידיאולוגיה שלו. הדבר החמור מכול זה שהוא גאה בזה. אלו דבריו, במפורש – אני מצטט שוב מהוועדה: "אני גאה בעמדות שלי. אני לא חוזר בי, אני לא מתנצל, ואני אמשיך להיאבק ביחד עם שותפיי עד שנבנה פה עתיד אחר, עתיד טוב יותר לכולנו – – – אתם תחזרו בכם. אני לא חוזר בי משום משפט, שום מילה, שום אות, שום פסיק ושום נקודה". עתיד טוב יותר בשבילו זה שאנחנו כמובן לא נהיה פה, זה ברור.
שאלתי אותו בוועדה שוב שאלה מאוד מאוד פשוטה, שכל העולם מסכים עליה: האם חמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור? מה הוא השיב לי? "אפס מאופס".
כששומעים את ההתבטאויות שלו לאורך השנים, את עמדותיו, את התמיכה הברורה שלו באויבינו, לא מפתיע שבזמן מלחמת קיום הוא צועק בהפגנה: "עזה ניצחה ועזה תנצח". תנצח את מי? את חיילי צה"ל היקרים שלנו? את תושבי העוטף? את הנרצחים? את הנאנסות? את מי תנצח? עבורו חמאס הוא הצד שצריך לנצח. הוא רוצה שחמאס יצא וידו על העליונה.
האיש הזה הוא מכונת הסתה, מפעל של לגיטימציה לטרור. והוא לא לבד. הוא וחבריו לרשימה מצביעים פה בעקביות במשך שנים נגד חוקים שמיטיבים עם חיילי צה"ל, חוקים שמסייעים לכוחות הביטחון, כל מה שקשור לצה"ל, לשב"כ, למוסד, למשטרה, לשב"ס. מבחינתו הם האויב.
והדבר הגרוע ביותר הוא שיש כאן אנשים שמנרמלים את זה בשם חופש הביטוי. זה לא חופש ביטוי. זה לא ביטוי. פה מדובר באויב. מי שאומר על נסראללה שהוא מופת להקרבה הוא אויב; מי שמצדיק פגיעה בחיילי צה"ל הוא אויב; מי שמשווה בין חטופים למחבלים הוא אויב. אין פה שום חופש ביטוי. אנשים השתגעו פה כשהם שומרים ומגינים על אויב מבית.
תמצאו לי עוד מדינה אחת בעולם שבה חבר פרלמנט מצביע בעקביות נגד חוקים שנועדו לשמור על ביטחון אזרחי אותה מדינה, תוך שהוא מצדד בגלוי בצד שמנסה לחסל אותה. אין עוד דבר כזה בעולם. זה לא נורמלי. זו התאבדות לאומית. אין פה ויכוח פוליטי, יש פה גבול מוסרי. מי שמצדיק רוצחים, מחבלים, לא יכול לשבת בכנסת של מדינת היהודים.
אבל אני רוצה להציע לו משהו. אני מוכן לשקול מחדש את הצבעתי לגביו. בוארון, אל תיבהל, יש לי פה הצעה בשבילו – להציב תנאי שבתוכו יש כמה משפטים, תנאים שכל אזרח ישראלי הגון יוכל לקבל. זה השכל הישר, פה ובכל מדינה, אמור להיות. אני אשקול את הצבעתי מחדש אם הוא יגיד את הדברים הבאים: תתנצל ותגיד בפה מלא שאסור לפגוע בחיילי צה"ל; תחזור בך מההשוואה בין חטופים למחבלים; תודה באופן ברור שחמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור; תגיד שמדינת ישראל ניצחה ומדינת ישראל תנצח. זה הכול, ארבעה משפטים. אם תעלה לדוכן ותגיד אותם, אשקול מחדש. אבל אם אתה לא מוכן להגיד אפילו את הדבר הבסיסי הזה, הפשוט הזה, המובן מאליו הזה, אז אין לך מקום בכנסת ישראל. כי הכנסת הזאת שייכת לאנשים, למי שמאמין במדינת ישראל, ולא למי שתומך באויביה בגלוי, בגאווה, בלי בושה ובלי חרטה.
לסיום, אדוני היושב-ראש, כמה מילים על התהליך שהיה בוועדה. הדיון בוועדה התנהל בהליך מעין-שיפוטי, ולאור משקל ההחלטה שעומדת על הכף, ועדת הכנסת בראשותי הקפידה הקפדה יתרה על ניהול תקין שלו. הדיון נפתח לנוכח בקשה של חבר הכנסת בוארון – ואני מברך אותך על היוזמה – שחתמו עליה 70 חברי כנסת, עשרה מהם מסיעות האופוזיציה. ועדת הכנסת שמעה גם את היועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק, גם את נציגת היועצת המשפטית לממשלה. גם עורך הדין של חבר הכנסת עודה הציג את טענותיו בפני הוועדה. חבר הכנסת עודה בחר שלא להישאר בוועדה לאורך הדיונים, אך חברי הוועדה נשארו לאורך כל הדיונים, והקפדנו על סדרי הדיון המיוחדים. לאחר ששמענו את מכלול הטענות והדברים, קיבלנו מענה על שאלות שונות שהעלו הח"כים.
בתום הדיון המסקנה של ועדת הכנסת הייתה חד-משמעית: התבטאותו של חבר הכנסת עודה המופיעה בבקשה מהווה תמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור. נראה כי זה מסוג המקרים שאליו כיוון המחוקק כשקבע את מנגנון ההדחה שמאפשר לכנסת לומר: לא עוד נוכל לאפשר לחבר כנסת שתומך במאבק מזוין להוסיף להיות חבר כנסת כשהוא פועל נגד מדינת ישראל ותומך במאבק מזוין של ארגון טרור נגדה.
למרות שניתנו לחבר הכנסת עודה הזדמנויות רבות לפני הדיונים, במהלכם ואחריהם, ולמרות הזעזוע העמוק שדבריו עוררו, עד היום, כפי שאמרתי, חבר הכנסת עודה לא התנצל עליהם. למעשה, לא רק שהוא לא התנצל עליהם, הוא אף המשיך לדבוק בהם ולחזור עליהם בזמן הקצר שנכח בדיון.
כעת אנחנו נמצאים בישורת האחרונה. נדרשת תמיכה של 90 חברי כנסת בהצעת ועדת הכנסת המונחת לפניכם. השמחה שהביע חבר הכנסת עודה על שחרור האסירים, כפי שהוא כינה אותם, שנמצאת במוקד הבקשה, מהווה תמיכה ברורה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל. מדובר במחבלים ארורים שיש להם דם על הידיים, רוצחים שפלים. שמחה על שחרורם היא הבעת תמיכה בפשעים המזוויעים והאלימים שהם ביצעו, פשעים נתעבים שגבו את חייהם של קורבנות רבים, אזרחים תמימים. לא ניתן לקבל מצב שבו אדם כזה מכהן כחבר כנסת. שימו לב שחבר הכנסת עודה לא התנצל, לא חזר בו מהדברים ולא הביע חרטה, אלא להפך – הוא המשיך לעמוד עליהם.
לפיכך אבקש את תמיכתכם בהצעת ועדת הכנסת להפסיק את כהונתו של חבר הכנסת עודה. אני אעלה גם לסכם את הדיון אחרי שיעלו הדוברים. אני רק מזכיר לחברי הכנסת – – –
לא, לא, אני מסכם, כן. הוא עונה, כן.
תזכרו, חברי הכנסת, לפני שאתם ניגשים להצבעה, מדובר בחבר כנסת שמצדיק פגיעה בחיילי צה"ל. תודה.
1,500 מילים של אופיר כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.