תתחיל מהבא אחריי.
תתחיל מהבא אחריי.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אי-אפשר לדבר על איימן עודה במנותק מהפלסטיניות. אין עם פלסטיני ולא היה כזה מעולם, אבל כן יש אידיאולוגיה פלסטינית, אידיאולוגיה ששוללת כל קיום יהודי ריבוני בארץ ישראל, גם לא על שבריר של מילימטר, וזו האידיאולוגיה של עודה. זו האידיאולוגיה שמראשיתה, עוד מימי חאג' אמין אל-חוסייני, יימח שמו, ראתה בהיטלר, יימח שמו וזכרו, מקור השראה, בן ברית ומקור לחיקוי. זו האידיאולוגיה שבשמה נשחטו אנשים, נשים וטף רק כי הם יהודים, בפרעות, עשרות שנים לפני שחזון ההשמדה הזה אומץ באיראן ב-1979. זו האידיאולוגיה שהקימה את אש"ף, הארגון לשחרור פלסטין מיהודים, בשנת 1964.
מי שלא מכיר את האידיאולוגיה הפלסטינית לעולם לא יבין את עודה, כי עודה מציג את עצמו כהומניסט. עודה לא יצדיק את היטלר כמו חאג' אמין אל-חוסייני – הוא פשוט ישים על אותו מישור את התוקפן ואת המתגונן; את עם ישראל, שנלחם על ארצו היחידה, ואת אלה שלא מוכנים להכיר בזכותו על שבריר ממנה. הוא ישים על אותו מישור פגיעה לא מכוונת באזרחים ורצח זוועתי בכוונה תחילה של אנשים, נשים וטף רק כי הם יהודים. עודה ישווה בין אנשים, נשים וטף שנחטפו בצורה ברוטלית רק כי הם יהודים למחבלים אכזריים שיושבים בכלא. בעיניי עודה, חמאס איננו ארגון טרור. נסראללה, בעיני עודה, הוא דוגמה ומופת. עודה איננו הומניסט, הוא הדבר הכי רחוק מהומניזם. בני תרבות צריכים להוקיע אנשים מסוגו.
חבריי ממפלגת יהדות התורה, להשאיר את עודה בכנסת זה לא יהדות ולא תורה. לפיד, גנץ, אתם קוראים לעצמכם ציונים. אתם טוענים שיהדות התורה אינה ציונית, ועכשיו על פיה אתם מחליטים שלא להדיח תומך מובהק של אויבינו? זה מה שתסבירו לציבור שלכם, שעודה ירק גם בפרצופו? זה מה שתאמרו למשפחות שכולות שעודה ירק בפרצוף שלהן?
עזה אכן ניצחה, איימן עודה, היא ניצחה למשך כמה שעות ב-7 באוקטובר. עם ישראל לעולם לא ישכח את אותן שעות. הרצח, האונס, הביזה, כריתת האיברים, שרפת אנשים, נשים וטף כי הם יהודים – כל זה היה בשעות שעזה ניצחה. אבל מאז, עזה מפסידה וישראל מנצחת. אתה אולי תישאר כאן בכנסת, עודה, בגלל פוליטיקה קטנה, אבל על אפך וחמתך תמשיך לראות את מדינת ישראל מנצחת. עם ישראל חי. עם ישראל מנצח. עזה לעולם לא תנצח. השקר הפלסטיני לעולם לא ינצח את האמת של שיבת ציון. תודה רבה.
359 מילים של אריאל קלנר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.