הצעת ועדת הכנסת בדבר הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת איימן עודה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, יש זמנים שבהם נדרש להציב קו ברור, לא מטושטש ולא מתפתל, קו שקובע את הגבול שבין נאמנות למדינת ישראל לבין תמיכה באויב אכזר. הקו הזה, לצערי, אדוני היושב-ראש, נחצה בבוטות על ידי מי שאמור לייצג את אזרחי ישראל הערבים כאן, בבית הזה. בימים האחרונים אני שומע קולות מכל מיני עיתונאים ופרשנים בעיני עצמם, ואפילו מחברי כנסת, שהם יצביעו נגד הדחתו של חבר הכנסת איימן עודה, כי גם אם מדובר באמירות בעייתיות או בדעה לא פופולרית – כך הם אומרים – הם נאמרו בחסות חופש הביטוי.

אני רוצה להזכיר לכם, חבריי חברי הכנסת, ולאותו ח"כ ולאותם ח"כים, כי חבר הכנסת איימן עודה, בחיפה, בצוהרי היום, בפומבי, הכריז שניצחון של חמאס בעזה – –

– – אותו ארגון טרור שרצח, שרף, אנס וטבח – –

אתה מדבר? אתה לא צריך להיות בבית הזה בכלל.

– – טבח באזרחי ישראל בשעת בוקר מוקדמת בעיצומו של חג שמחת תורה, הוא מהלך היסטורי של תבוסה למדינת ישראל בעזה. הוא הילל את שלטון חמאס כאילו היה הישג של חופש, לא כתם של טירוף. כל מי שאמר שזאת סתם דעה, אני מציע לו לבדוק את גבולות ההיגיון והשכל הישר ולא את גבולות חופש הביטוי.

חבר הכנסת איימן עודה, אני מזכיר לך כי נבחרת על ידי אזרחי ישראל הערבים, לא על ידי איסמעיל הנייה ו/או יחיא סנוואר. חובת הנאמנות שלך היא בראש ובראשונה לבוחרים שלך, שמייחלים לביטחון ברחוב הערבי, לחינוך טוב לילדים שלהם, לתעסוקה ולתקווה. ואתה, אתה ויתרת עליהם, נטשת אותם, ובשביל מה? בשביל לשאת את דגל חמאס במליאה.

לכן, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד ב-1 ביוני פניתי לשר הפנים משה ארבל וביקשתי ממנו בפשטות להפעיל את הסמכות הקבועה בחוק: שלול את אזרחותו של איימן עודה. מי שמזדהה עם אויב בזמן מלחמה, לא יכול להחזיק בדרכון או בתעודת זהות של מדינה שאותה הוא מוקיע. אדוני כבוד השר ארבל, כבר חלפו ימים ארוכים מאז שפנייתי הועברה ללשכתך, ועל מכתבי – דממה; לא קיבלתי "נתקבל", לא קיבלתי "נשקל", אפילו לא "תודה על פנייתך". אולי אתה מחכה שהנושא יירגע, או אולי אתה מקווה שהציבור ישכח. אבל אני לא שוכח, אדוני. אזרחי ישראל לא ישכחו. אדוני השר, שתיקה במצב הזה היא לא ניטרלית, היא חולשה.

לך, חבר הכנסת עודה, אם אתה מרגיש שהמדינה הזאת כל כך זרה לך, אם אתה רואה בחמאס את האופק הפוליטי שלך, אתה תמיד מוזמן ללכת בדרכו של עזמי בשארה. הוא לפחות הבין שאם הלב נמצא בדמשק או בעזה, המקום שלך כבר לא בירושלים. תודה.