קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יום ירושלים הוא סמל ריבונות. הוא הסמל של הנוכחות והחזרה של עם ישראל אל ארצו. ירושלים הבירה היא הלב הפועם של העם שמחזיק בידו האחת את הדגל ובידו השנייה את התנ"ך, ביד אחת את הנשק וביד השנייה את התפילין, יום שמייצג בצורה כל כך טהורה את מי שאנחנו, עם ישראל. היום הזה בא להדגיש את החוזק, את העוצמה, את הרוח ואת המעשה לא רק בהנפת דגלים או כתיבת פוסטים קולניים או פרובוקטיביים, ובטוח שלא בזריית רעל וארס על ידי אנשים או פוליטיקאים שלא יודעים או שפשוט שכחו מהי המהות של היום ההיסטורי הזה.
משילות, ריבונות, בעלי הבית – מושגים גדולים שבסוף מתארים ונוכחים אצלנו בכל תחומי החיים. אבל רק עם ביטחון יש משילות, רק כשמגינים על אזרחים ומחויבים באמת לביטחונם האישי יש ריבונות, ורק כשמחויבים לרווחה של כל תושבי ישראל יש איחוד אמיתי של כל חומות העיר. בלי כל אלה ירושלים לא באמת מאוחדת. לא משנה כמה טקסים נערוך או בכמה מצעדים נצעד, הגיע הזמן שנהיה הריבון באמת, לא ריבון של קיצוניות או של קיצונים, אלא של רוב העם. הגיע הזמן שנחוקק חוקים שחלים על כולם במקום חוקים סלקטיביים ומפלגים; שנפעל ביד קשה נגד הפשיעה והאלימות במקום נגד משפחות החטופים; שנשיב את הביטחון הכלכלי לכל אזרח, לכל אזרחית, לכל הורה; שנעשה הכול, אבל הכול, כדי להחזיר את בנינו ובנותינו הביתה. זה הכוח האמיתי של יום ירושלים, זה הכוח האמיתי של ריבונות, זה הכוח האמיתי שלנו – לא בצקצוק לשון או באנחות כאב, אלא בראש מורם, של עם שקם מן העפר ובנה בית כנגד כל הסיכויים. כי ירושלים היא בעצם אנחנו.
"אם אשכחך ירושלם תשְכּח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אֶזְכְּרֵכִי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי". הפסוק הזה, השבועה הזאת לא מדברת על חומה או על אבן, היא מדברת עלינו: לזכור ולא לשכוח אותנו, את מי שאנחנו ואת החומר שממנו אנחנו עשויים, ועל העתיד שאנחנו רוצים לבנות לנו ולילדים שלנו.
318 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.