קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום כ"ח באייר, יום חגה של ירושלים. כתושבת ירושלים בעשרות השנים האחרונות אני רוצה לדבר על ירושלים האמיתית. לא זו שבשירים, לא ירושלים של זהב – ירושלים של מטה. אין ספק שירושלים, בירתנו הנצחית, היא עיר מדהימה – שילוב ייחודי בין עבר לעתיד, עיר מודרנית ותוססת עם אלפי שנות היסטוריה, נופים מרהיבים ואוויר הרים צלול כיין.
אבל עם זאת, ירושלים היא גם מראה, ולצערי, היא מראה שצופה בעיות בפני העתיד. הבבואה הנשקפת אלינו ממנה צריכה להדאיג כל אחד שיושב כאן, כי בעצם אנחנו כבר רואים בצורה חדה בירושלים כבר מעכשיו את העתיד של מדינת ישראל. במשך שנים הציבור היצרני שעובד, משלם מיסים, משרת במילואים, עוזב את ירושלים. היזמים שלוקחים סיכונים, המשקיעים, העסקים, לא מצליחים להישאר בה. צעירים שגדלו בעיר, סטודנטים שמגיעים ללמוד במוסדות האקדמיים המפוארים בעיר, בוחרים לברוח ממנה.
ולמה כל זה קורה? כי הם מרגישים לבד. כי הם מרגישים שהם סוחבים על הגב שלהם את העיר, את עלויותיה. זו עיר שיש להם פחות ופחות מה לחפש בה. לפי מכון ירושלים למדיניות, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בעיר נמוך משמעותית מהממוצע הארצי. בשנת 2023, בגילי העבודה העיקריים, שהם 25 עד 64, עמד השיעור על 68% בלבד, לעומת 81% בכל הארץ. ירושלים, שחצתה אשתקד את רף מיליון התושבים, היא אחת הערים העניות בישראל ובעלת השיעור הגבוה ביותר של נפשות מתחת לקו העוני מבין הערים הגדולות. בשנת 2022, אדוני היושב-ראש, בירושלים, 38% מתושבי הבירה מתחת לקו העוני. וכל זה למה? כי בירושלים יש ציבור שלם שאיננו עובד, שאיננו משרת, שאיננו משלם, אבל כן מקבל. ומי כן נושא בנטל בעיר ירושלים? מעמד הביניים שעובד, משרת ומשלם מיסים.
באמת, מה הבעיה, אדוני? הבעיה היא שההווה של ירושלים הוא העתיד של ישראל. אם נסתכל, לדוגמה, על סיפור מערך המילואים, אנחנו מבינים שהממשלה עומדת להוציא עוד מאות אלפי צווי מילואים. משרד האוצר לא מותיר מקום לפרשנות. אם לא יקרה שינוי, בתוך פחות מעשור, מודל המילואים הנוכחי יקרוס. אותם מילואימניקים שגם עובדים ומשרתים פשוט לא יצליחו לשאת בנטל. היום בוועדת הכספים הציגה לנו נציגת אגף התקציבים נתון מטורף: בכל שנה, אם נמשיך במודל של 300,000 מילואימניקים עם 60 ימי מילואים בשנה – והרי מדברים על יותר – רק הנזק למשק, לכלכלה הישראלית, נאמד בכ-30 מיליארד שקלים בשנה.
לפי עמדת אגף התקציבים, החברה החרדית עתידה לחוות גידול דמוגרפי, ובשנת 2065 תהיה 32% מהאוכלוסייה.
אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, כי באמת חרגתי, בדבריו של יוגב גורדוס, ראש אגף התקציבים: כשהנכד שלי ילך לבית ספר ממלכתי, הוא יהיה מיעוט. באותה שנה, 50% מהילדים ילמדו במערכת החינוך החרדית, ובמערכת הזאת, רק ל-5% יש בגרות.
אז יום ירושלים הוא יום של שמחה גדולה, של גאווה גדולה – זוהי בירתנו – אבל ירושלים היא מראה לעתידנו הכלכלי, אם לא נעשה שינוי. תודה רבה.
436 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.