קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
טוב, בהתרגשות גדולה, בעיקר, אני מתמנה היום לסגנית יושב-ראש הכנסת. לא ביום רגיל, אלא ביומה של ירושלים, ביום שבו חזר העם היהודי אל ליבו, ביום שבו שוחררה בירת הנצח, בירת הנצח שלנו, אחרי אלפיים שנות תפילה וכיסופים, אין רגע סמלי מזה לקבל על עצמי את התפקיד הציבורי שנוגע בלב הריבונות היהודית.
ירושלים היא עיר של ניגודים שהופכים לאחדות – עיר של שמיים ושל ארץ, של דמעה ותפילה, עיר שחוברה לה יחדיו, שעושה כל ישראל חברים. וכך גם הכנסת, בית הנבחרים של עם ישראל, היא המקום שבו נפגשים שבטים ודעות, עולמות ותפיסות, ומתוך הריבוי הזה נוצרת אחריות משותפת לגורלו של עם ישראל.
אני רואה בתפקידי לא רק מעמד של ייצוג, אלא שליחות של חיבור דווקא בימים של שבר וכאב, כאשר השסעים הפנימיים נראים עמוקים מתמיד. אני מאמינה שמהדוכן הזה, בעשייה יום-יומית, ניתן לבנות גשרים. ניתן להקשיב באמת, לכבד כל קול, גם אם אנחנו לא מסכימים, ולזכור שתחת המחלוקות כולנו עם אחד, משפחה אחת, שנפשה תלויה בעיר אחת – ירושלים.
מן המקום הזה, מהכנסת היושבת בירושלים, אני שבה ומתחייבת להביא את הקולות שלא תמיד נשמעים: את הקול של ההתיישבות, של המשפחות השכולות, של מי שנלחמים על הצדק והאמת, הקול של גבורת לוחמינו ושל מי שעדיין מאמינים גם אחרי כל מה שעברנו שמציון תצא תורה ודבר השם מירושלים. אני מודה על הזכות הגדולה, ומקבלת את האחריות בענווה, בתקווה ובאמונה גדולה. בעזרת השם, בשנה הבאה בירושלים הבנויה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
227 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.