קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, השבוע היה דיון מאוד סוער בין יאיר גולן לבין שרים מהממשלה לגבי אמירות של כל צד. עכשיו, אני יכול לשטוח פה את האמירות, אבל כולם מכירים אותן. אני חושב שהנקודה היא לא האמירות עצמן, בעייתיות ככל שיהיו. אני חושב שהאמירה הייתה מאוד ברורה ובעייתית, לא משנה איך מנסים להסביר אותה, כי אין ספק שאנחנו צבא שפועל בצורה מוסרית. אני חושב שכל מי שטיפה חשוף יודע אילו מאמצים עושים וכמה מבצעים מבטלים וכמה פעולות מבטלים רק בגלל נזק אגבי אפשרי. אני חושב שזה ברור, ולכן אני לא רוצה להתמקד בדברים של יאיר גולן.
אני רוצה להתמקד בהנצחה שלנו של נרטיבים אנטישמיים. כשיאיר גולן מאשים שרים מהממשלה שבגלל אמירות שלהם יש אנטישמיות בעולם ויש מעשי טרור כלפי יהודים ויש צונאמי מדיני או כל מה שהוא האשים, ומנגד כאשר שרים מהממשלה אומרים שהעולם מגיב בריאקציה אנטישמית בגלל דברים שאומר יאיר גולן, שני הצדדים מנציחים את העיוות ההיסטורי כאילו אנטישמיות היא תולדה של משהו שאנחנו עושים. אנטישמיות היא לעולם לא ריאקציה. אנטישמיות היא לעולם לא תגובה לפרובוקציה של יהודים. אנטישמיות היא שנאה, שנאה עתיקה שנובעת באמת מאמונה נגד העם היהודי, משלל קונספירציות לגבי היהודים שהזינו בהן את העולם. הנרטיב מתחלף – השנאה נשארת. הסיפור וההצדקות לכאורה מתחלפות בין השנים, לאורך ההיסטוריה, אבל האנטישמיות נשארת.
לכן כשעומדים נבחרי ציבור, אם קואליציה ואם אופוזיציה לשעבר או לעתיד, ואומרים: בגלל משהו שאתה אמרת, שונאים אותנו בחו"ל – הם כביכול נותנים גושפנקה לכל אותם אנטישמים שאומרים שיש סיבה לאנטישמיות. לנו אסור לעולם, לא כיהודים ולא כנבחרי ציבור, בכלל לייצר את המשוואה הזו כמשוואה אפשרית, שמשהו באנטישמיות הוא בגלל משהו שאנחנו עושים, בין שזה כעם ובין שזה כמדינה. אנטי-ציונות היא תחפושת נוספת של אנטישמיות; אותה אנטישמיות – הפעם בתלבושת של מדינה, אבל בסוף זו אנטישמיות. אנחנו כעם לעולם לא ראויים לאנטישמית ולא אשמים באנטישמיות. אנטישמיות היא פשוט שנאה עתיקת יומין, והאצבע שלנו תמיד צריכה להיות מופנית החוצה. אסור שאף אחד בבית הזה, או מישהו שמתעתד להיות בבית הזה, ייתן תחמושת רטורית לשונאים שלנו לחשוב שיש איזשהו תרחיש שבו אנטישמיות מוצדקת או נובעת מהמעשים שלנו כעם או כמדינה. תודה.
336 מילים של עידן רול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.