תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, השרה, לא אחת אנחנו עומדים כאן ודנים בנושאים של ביטחון, ביטחון גבולות, ביטחון אישי, ביטחון לאומי, אבל היום אנחנו מדברים על הביטחון הכי בסיסי – ביטחון האדם על גופו; ביטחון האזרחית הפשוטה במדינת ישראל, שנולדה כאן כמו כולנו, אך מצאה את עצמה מסיבות קשות בשוליים של החברה, חשופה, פגיעה, לא על ידי אויב מבחוץ אלא על ידי מנגנון של ניצול מבפנים. אנחנו מדברים על תעשיית הזנות בישראל, אחת התעשיות החשוכות והפחות-מדוברות, שמתקיימת ממש מתחת לאף של כולנו.
חברות וחברים, הזנות היא פצצה מתקתקת. היא מאיימת על המרקם הערכי שלנו, על שלמות החברה, על עקרונות היסוד של מהי מדינה יהודית ודמוקרטית. במדינה מתוקנת הגוף של אישה איננו שדה קרב. במדינה ריבונית לא ייתכן שנאפשר סחר חופשי בבני אדם. כי כשאדם מוכר את גופו לא מתוך רצון אלא מתוך ייאוש, זו עבדות מודרנית.
תופעת הזנות מנוגדת לכל ערך ציוני. לא כך חלמו מייסדי המדינה. לא לשם כך קיבצנו גלויות והקמנו כאן בית. אנחנו לא יכולים לדבר גבוהה-גבוהה על ערבות הדדית, על חוסן לאומי, על אומה חזקה, ובאותו הזמן להעלים עין מתעשייה שמנפצת אלפי חיים של נשים צעירות, רבות מהן, אדוני היושב-ראש, בגיל 17, 18 ואפילו פחות.
כן. זה לא צירוף מקרים, זה מעגל של הידרדרות, וברגע שאנחנו, בוודאי בבית הזה, לא מתערבים, אנחנו מאפשרים לו להתרחב. כמו שלא ניתן יד לפשע המאורגן, כך לא ניתן יד לניצול מוסווה. הגוף של אישה הוא לא מוצר, ולקוח של זנות איננו צרכן אלא הוא משתתף במערכת מנצלת. החוק הזה שם את הגבול. הוא שם אותו, אדוני היושב-ראש, לא בנוקשות אלא בשכל ישר. כן, יש קנסות, אבל גם יש מסלולי חינוך, יש תוכנית שיקום, יש הזדמנות לצאת ממעגל הזנות ולחזור לחיים. מדינות רבות בעולם כבר הוכיחו – המודל הזה עובד. זה לא חלום, זהו חזון מעשי שיכול להפוך למציאות גם כאן אצלנו.
וזאת באמת הזדמנות, אדוני היושב-ראש, להודות לנשים היקרות שיושבות כאן למעלה ומובילות במשך שנים את המאבק ואת החקיקה של החוק הזה, להפוך אותו מהוראת שעה לחוק קבוע ובאמת למגר את התופעה המאוד-מאוד קשה הזו של הניצול של אותם – כפי שאנחנו בעצם קוראים לזה, הצרכנים, אבל של אלו שבעצם משתתפים במערכת המנצלת הזו. הגיע הזמן לשים לזה סוף, באמת לשים את ערכי המדינה, את ערכי היהדות, בראש סדר העדיפויות. תודה רבה לכן, ותודה רבה לכם, חבריי חברי הכנסת.
370 מילים של יצחק קרויזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.