אני אעשה את זה קצר, זאת אומרת, חברותיי כבר אמרו את הדברים החשובים, והתייחסו ללשון החוק וכמה הוא חשוב. אבל בא לי לרגע לספר משהו מהחוויה האישית שלי. לפני שנים הגעתי לבית כזה בדרום שנותן מקום בטוח, חם, ארוחה חמה, עובדת סוציאלית, מקלחת. זה היה המפגש המעמיק הראשון שלי עם נשים שורדות. עולמי הזדעזע. ישבתי איתן בחצר ופשוט דיברנו.
אתה יודע, מדברים פה המון מעל הדוכן הזה על אנשים שקופים, וכל אחד חושב שהאנשים שלו הם שקופים. אבל אין יותר שקוף מנשים שורדות זנות או נשים בזנות. אין. אין מישהו אחד שלא מתנשא מעליהן, מרגיש שהוא יותר טוב מהן ומתייחס אליהן בזלזול, כולל המשטרה, לצערי. זה מה ששמעתי מהן.
מבחינתי, החוק הזה הוא חוק היסטורי וחשוב, אבל אני חייבת לציין שללא אכיפה מותאמת ומעמיקה, כלום לא ישתנה, כי לצערי הרב, בשנתיים האחרונות האכיפה בתחום הזה שאפה למינוס, כלום, התמקדה רק במרכז, כאילו אין בעיות בצפון ובדרום, וגם שם זה היה כל כך זניח שזה פשוט ביזיון. אני מקווה מאוד שלצד החוק החשוב הזה גם תהיה אכיפה משמעותית, עמוקה, ושנגיע באמת לעידן חדש באיך אנחנו מתייחסים לדבר הזה.
תודה ענקית לכל הארגונים ולכל מי שבאמת נמצא שם והוא קרן אור עבור הנשים האלה ושנלחם עליהן. תודה לכל מי שמעורב בחקיקה הזו.
200 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.