תודה, אדוני היושב בראש. למען האמת זה חוק מאוד מאוד מרגש. יש לי צמרמורת. אני רואה אתכן, נשים יקרות, חברות כנסת וחברי הכנסת שנמצאים כאן, הנשים היקרות ממטה המאבק בסחר בנשים ובזנות – מוריה המנכ"לית, הבנות היקרות שכאן – יש לי צמרמורת בגוף, במיוחד כשאני נזכרת בסיור שעשינו בשלטר לנשים, מקלט לנשים שהן שורדות זנות. עם חלקן דיברנו.
הנתונים מאוד מאוד קשים. אלפי קטינים וקטינות נמצאים בזנות, מציאות קשה, שבעצם מספרת לנו שהצעת החוק הזאת היא לא עוד סתם תיקון טכני אלא ממש כתיבת הערכים שלנו ושימתם ממש בראש סדר העדיפויות של הבית הזה. אנחנו לא נהיה חברה שמרימה ידיים מול תעשיית ניצול מחפיר של נשים וגם גברים, כאשר אנחנו מבינים שרבים רבים מהם פשוט נולדו למציאות שבורה, מציאות שבה רבים מהם חוו פגיעות בתוך הבית או פגיעות מיניות מחוץ לבית.
אנחנו יכולים לראות את הנתונים שמלמדים אותנו ש-71% בזנות שמוכרים ברווחה עברו תקיפה מינית, נאנסו, רבים מהם בילדותם; 65% חוו הזנחה מתמשכת בבית; העורף המשפחתי היה רעוע. כמעט מחצית צעירות מתחת לגיל 25, וגם אמרתי, רבים ורבות הם קטינים וקטינות שמצאו את עצמם שורדים ברחוב, וכדי לשרוד הם פשוט נאלצו לעסוק בזנות, תוך שהם נמצאים בחדרים אפלים ונאלצים שוב ושוב למכור את גופם, תוך שפושעים, עבריינים וסרסורים – ורשויות שונות, גם של המדינה, מעלימות עין, כי אין דרך אחרת להסביר את העדויות שאני נתקלתי בהן.
אנחנו עומדות כאן לא בשם עצמנו אלא בשם נשים רבות, בשם נשים וגברים רבים, שכמו שאמרתי, ייתכן שגם ברגע זה נמצאים בחדרים חשוכים ומנוצלים; גם נשים שהצליחו לצאת, באמת לביאות, ושרדו את הזנות, שאנחנו מחויבים לתת להם אופק, עתיד וסיוע, ולתת להן יד, וכמובן אלה שעדיין לא יצאו מתוך המעגל. אנחנו מעבירים את האשמה מהנשים אל מי שצורחים ושותפים להתעללות, לפשע, לעבריינות, להמשך הניצול, בלי להסס ובלי לפחד.
זאת הזדמנות גם לומר תודה לממשלה ולומר מילה טובה, כי פה, בדברים האלה, אין אופוזיציה ואין קואליציה. אני חושבת שהצעת החוק שמונחת פה, שהופכת מהוראת שעה להוראה קבועה, היא סופר-משמעותית. אני רוצה לומר תודה רבה לכם, מטה המאבק. אנחנו נמשיך להיאבק עבור כל ילד וילדה בישראל, במיוחד אלה שמנוצלים. אנחנו נמשיך להיאבק יחד למען נשים, למען מציאות טובה יותר, למען פניה של מדינת ישראל. תודה לכם, מטה המאבק.
ואני גם רוצה להודות בהזדמנות הזאת. לפני 13 שנה הייתה לי יועצת – סליחה, אני מסיימת – בשם אודליה דיין גבאי. מאז היא הפכה להיות דוקטור. היא לאורך כל השנים דיברה איתי על הזנות ואיך זה מסוקר. אפילו בכותרות זה כמעט לא מסוקר. תראה כמה זה חשוך, כמה זה אפל. אנחנו כאילו אוהבים לעצום עיניים, לא לראות את המסכנים והנידחים שזקוקים לנו. אז היום אנחנו מחזירים קצת כבוד לבית הזה. תודה רבה.
424 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.