אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אתמול קיימנו, חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ביקור במתקן הכליאה הצבאי בשדה תימן, כפי שהתפרסם. בטח ראיתם. לפני הסיור באזור של תאי הכלא, איפה שמוחזקים הנוח'בות ושאר רוצחי חמאס, אומר לנו מנהל הכלא: חברי הכנסת, לפני שאתם נכנסים אתם צריכים לשים שכפ"ץ. אני מוכרח לומר שאני הייתי בהלם לכמה שניות. נדמה לי שגם חלק מהחברים האחרים. אחרי ההלם אמרתי לו: אם זה מה שאתה מציע לנו, אז זה כישלון גדול שלך כמנהל כלא.
אזרחי ישראל, תיכנסו איתי רגע לסיטואציה. אנחנו בכלא שמור מאוד, כזה שכולא את הגרועים שבאויבי ישראל, אלו שרצחו ואנסו וטבחו. שומרים עליהם סוהרים וכוח מצדה וחיילי מילואים ומפקדים ומפקדות ומצלמות וחמ"ל ומה לא. ובמקום הזה אנחנו צריכים שכפ"ץ. חברי הכנסת צריכים שכפ"ץ במקום הזה.
עכשיו הוא עונה לי: תראה, חבר הכנסת הלוי, תשמע, אני רוצה להגן עליכם, שמישהו לא יקפוץ וידקור או יפגע בכם. אמרתי לו: אם יש לך חשש כזה, תאזוק אותם לפני שניכנס לתא, אל תשכפ"ץ אותנו. אני הודעתי שאני לא שם שכפ"ץ. בפועל, מסלול הסיור השתנה, לצערי.
אבל אני חייב לומר לכם שההלם הגדול שלי הגיע אחר כך. הוא לא היה בהצעה של מנהל הכלא לשים שכפ"ץ אלא בכך שהמנהל, שהוא קצין בכיר בצה"ל, וקצינים בכירים אחרים שהיו איתו, לא הבינו את הבעיה. הם לא הבינו מה הבעיה שח"כים ייכנסו עם שכפ"ץ לכלא.
עכשיו אני אומר לך, חבר הכנסת טור פז, אם גם אתה לא מבין, אני באמת מצטער על זה, אבל אני אומר לך, למה – – –
אתה נמצא בכלא שמור, יש שם נוח'בות, ואתה תיכנס עם שכפ"ץ?
אתה השתגעת, משה טור פז. אתה השתגעת. חבר כנסת ייכנס עם שכפ"ץ לכלא עם נוח'בות? מה קרה לך?
עכשיו אני אומר לך מה קורה לך. לקח לי לילה להבין את זה, אבל הבנתי את זה בסוף. כי החיילים שלנו, שומרי הכלא – לקח לי זמן להבין, משה. לקח לי זמן להבין. הם לא רק שומרי הכלא, סימון, היושב-ראש, הם הפכו גם לשומרי האסירים. הרי הם שומרים על הזכויות שלהם. שמענו, נכון? הם שומרים, הם מקפידים על הקלוריות שלהם, נכון? דווחנו. הם מקפידים על הקלוריות, על הטיפולים הרפואיים, הם שומרים על זכויות האדם, על כבוד האדם שלהם. הם התרגלו, גלעד, הם התרגלו לא להתייחס אליהם כאויב.
כאויב. אני בספק אם הם יודעים מהו אויב בכלל. אני בספק אם חלק מההכשרה שלהם בכלא היה ללמד אותם מהו אויב ומהו האויב הנאצי הזה. אז עכשיו – – –
רגע, רגע, עוד משפט אחד. הוא הפריע לי.
עכשיו תיכנס איתי, חבר הכנסת טור פז, תיכנס איתי עם הראש הזה, לא של שומרי הכלא, של שומרי זכויות האסירים. תיכנסו שוב לסיטואציה. באו חברי כנסת, אמרו לעצמם מנהלי הכלא כמו שכנראה חבר הכנסת טור פז אומר – אמרו: רגע, מה, אנחנו נפגע בזכויות האסירים? מה, אנחנו נאזוק אותם? אז שחברי הכנסת ישימו שכפ"ץ. וזה חברי כנסת. כלומר, על כף המאזניים היה מונח ככה: כבודה של מדינת ישראל מצד אחד וכבודם של הנוח'בות מצד שני. ומה בוחרים במדינת ישראל קצינים בכירים? בכבודם של הנוח'בות. זה יכריע.
זה עצוב, זה חולני. זה חוסר יכולת להבחין בין טוב לרע, בין אויב לאוהב.
וגם בין אדם לחיה. בין אדם לחיה.
504 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.